מרכז הכשרה למציאת נתיב הנשמה, להולכים בדרכי אמא אדמה לפי המסורת השאמנית והדרכים העתיקות

מסורת עתיקה ונשכחת מלמדת שבנַגַה-מוּ (למוריה), אלה שלא הצליחו למצוא את נתיב נשמתם, יצאו במסע למערה המקודשת בה חיו פרפרים זורחים בכחול. במערה נערך טקס אורות וצללים. ובסיום הטקס, נתיב הנשמה הפך לידוע ואפשר היה לחיות אותו. שמה של המערה : אוּמַטַה

baner-english (1).jpg

כשהלב שלך לוחש לך שיש לך "כוחות" – זה נכון.
כשהוא מספר לך שאת/ה אחר/ת – גם זה נכון.

 

הקולות של העולם העתיק ושל הדרך השאמנית מסרבים לידום. ההדים שלהם נשמעים בישראל ובעולם כולו בדרכים שונות ומגוונות. מעצים עליהם תולים בדים לתפילה ועד למעיינות אליהם מטבעות מושלכות להגשמת משאלה, מסיפורי ילדים ואגדות ועד למנהגי ברכות ליציאת השן הראשונה של התינוק, מיצירי הקסם של הטבע שהפכו ל"פיות וגמדים" שמככבים בחנויות ובסדרות טלוויזיה ועד לאריק איינשטיין ששר: "תחבק אותי אליה כשאקרא בשמה – אמא אדמה..."
העולם הקסום הקדום עדיין כאן.
הדרך השאמנית שמחברת אותנו לאמא אדמה ולטבע עדיין חלק עוצמתי מתרבותנו מטוטמי החיות כמו הנחש שמסמל רפואה ורוקחות או האריה של פג'ו ועד לקסם שמהלכת עלינו מדורה בלילות לבנה והאהבה שלנו למסכה ולטבע בעצמו.
הדרך השאמנית העתיקה עדיין כאן.
ההדים הללו נשמעים גם בלבבות שלנו.

 

יש לנו זכרונות, יש לנו ידיעות ולפעמים רק אינטואיציות... כל אלה הם ההדים של עולם הקדום. הידע ישנו בתוכנו כך גם הזכרונות והחוויות המופלאות שלנו מחיים אחרים בהם הלכנו בדרכים המקודשות של אמא אדמה והגבירה של הבריאה כולה.
באומטה אנחנו מתעניינים בדיוק בזה. אנחנו משיבים מסורות קדומות לחיים, מעוררים זכרונות ומוצאים מחדש את המקום המופלא, המכובד והמקודש של אלה אשר נשמתם שייכת לדרכים הקדומות ולאמא אדמה.

 

מה זה אומטה?
לפני עידנים, במקום מקודש שנותרו ממנו רק שרידי רסיסים שנקרא נגה-מו (למוריה האבודה), כאשר מי מבני הכוכבים (אשר היו אלה שחיו ביבשת קדומה זו), לא הצליח למצוא את נתיב לבו ונשמתו, הוא היה יוצא למסע עליה לרגל למקום חבוי וקדוש במיוחד – מערה קסומה וענקית אשר בה חיו פרפרי אור תכול. בתוך המערה המקודשת הזו, היה עליו לערוך טקס של אורות וצללים. הטקס היה ארוך ומורכב ודרש הרבה הקשבה פנימה לתוך המקצבים והמחולות הפנימיים של הלב והנשמה. בתום הטקס, הידיעה לגבי הנתיב של הלב הייתה מגיעה וניתן היה להתחיל לחיות.
שמה של מערת הפרפרים הזו היה "אוּמַטַה"

 

בחרנו לנו את את שם המערה כיוון שאנו פועלים כדי להוריד את הקורים, לעורר ולהשיב את הדרכים הקדומות ולהזכיר לנו ולאלה המבקשים, את נתיב הנשמה המקודש, כדי שאפשר יהיה לחיות.
דרכי הפעולה שלנו: טקסים, לימודים וקורסים, מפגשים אישיים והרבה מאוד מחוייבות אישית פנימית לגעת באמת שבלב ולשנות את עצמנו ואת חיינו בהתאם אליה.
לבנו שלנו אומר שככל שיותר אנשים ייזכרו בתפקידם ובדרך נישמתם, כך הרמוניה, ריפוי, שלום ויופי ישובו אל הפנים של אמא אדמה.