מרכז הכשרה למציאת נתיב הנשמה, להולכים בדרכי אמא אדמה לפי המסורת השאמנית והדרכים העתיקות

מסורת עתיקה ונשכחת מלמדת שבנַגַה-מוּ (למוריה), אלה שלא הצליחו למצוא את נתיב נשמתם, יצאו במסע למערה המקודשת בה חיו פרפרים זורחים בכחול. במערה נערך טקס אורות וצללים. ובסיום הטקס, נתיב הנשמה הפך לידוע ואפשר היה לחיות אותו. שמה של המערה : אוּמַטַה

November 11, 2019

הלב שלי בשלכת

על המדרכה הבוקר, בסחרור מהיר ביותר, נסחפו עלי שלכת.
אדומים הם היו וצהובים וחומים וגם כמה ירוקים - ירוק עז שכזה שהיה ברור שהעלה הירוק היה בפליאה מלאה על כך שהוא נתלש מהעץ שלו הרבה יותר מדי מוקדם או לפחות הרבה יותר מוקדם ממה שהוא חשב שזה יקרה לו.
רוב העלים ש...

August 30, 2019

השתתפתי לפני זמן בסדנת נגרות נפלאה – יצירה תמיד עושה לי דברים מאוד חזקים ופותחת לי דלתות להשראה ולכיוונים חדשים בחיים בכלל.
יצא לי לדבר עם אחת המשתתפות והיא שאלה על חיי ועל הדברים שאני עושה. כשסיפרתי לה שאני עוסק בשאמניזם ובדרכי האם הקוסמית – הדרכים העתיקות שבהן נשים ה...

July 15, 2019

טוב טוב אני מניף דגל לבן בכניעה מוחלטת וידיי מונפות למעלה בתבוסה מלאה.
אני אחד מאלה שלמול העיניים המדהימות של אחת הנשים היפות בעולם (אפילו הייתה מלכת יופי עולמי), וויתר על הרבה ממהות הסיפור.
מדובר בסרט "אדונית התבלינים" בו שיחקה השחקנית שיופיה עוצר נשימה, אישואריה ראי,...

June 17, 2019

איני מכיר כאב גדול מכאבו של הלב כשהוא בוכה.

זה לא בכי קולני – זו זליגה דוממת ואיטית של דמעות חמות שזולגות בלי להשמיע קול.

זו אינה יבבה מלווה בדרמה – זו תנועה איטית עד להחריד שהשיר שלה הוא כאב שכבר כל הקולות נלקחו ממנו.

הלב בוכה כשסבל הוא כל כך בלתי אפשרי עד שכבר אין קול ש...

May 20, 2019

אצלי זה קורה בנהיגה.

לאט לאט זה מגיע. מתגנב אל תוכי בחשאיות כמו יגואר שחור שנע בחרישיות גמורה בתוך הלילה ועושה דרכו אל טרפו שבכלל אינו מודע שסכנת מוות מתבוננות בו בעיניים רעבתניות. בדיוק כך זה מתגבר בתוכי, ולפני שאני יודע מה קורה, שיטפון אדיר של געגוע נופל עליי וממלא הכ...

April 15, 2019

יש רגעים שבהם אני מרגיש שממש ניצלתי בזכות הזכרונות שיש לי מהחיים האחרים, מהעולם הקדום

שהיה פה, מהידיעה הברורה שיש אפשרות אחרת.
אני לא בטוח שהייתי יכול לשרוד את החיים כאן אם לרגע הייתי חושב שזה הכל, זה מה שיש ושכך הם הדברים, תמיד היו ולעולם יהיו.
בעצם, אני בטוח שלא הייתי...

March 18, 2019

יש כישוף אחד שיכול להטריף לחלוטין גם את החזקים והשפויים ביותר שבינינו – כישוף הכמיהה לאהבה שמאחרת לבוא.

אנחנו חיים חיים רבים.


נולדים ומתים ושוב נולדים, ולפעמים נדמה שאין לתהליך הזה קץ בכלל.
אפשר לראות בגלגל הלידה המחודשת הזו עול וסבל ודבר שמעייף את הנשמה.
אפשר, ולפעמים...

February 18, 2019

כשאור שופע עצמו על דבר, נשפך אליו כאשד שנשפך ומתנתץ על סלע וממלא אותו בקרירות נעימה שמעוררת אותו לזכור שפעם הוא היה בלב האדמה, הוא לא רק מאיר את הדבר ומגלה את שלל צבעיו המופלאים, הוא גם יוצר צל.
צל זה כבר משהו אחר.
את הצל אני, אתה, את, אנחנו מכירים היטב.
כן - הצל הוא מ...

January 27, 2019

טורפי האורות באים אליי כמו עשנים שחורים, כמו סילסולים של ערפל שחור שמזכירים לי את תנועות הסרט שאיתו רוקדת המתעמלת האומנותית. רק שאצלה הוא צבעוני ומביא יופי ואילו אצלי, העשן השחור של טורפי האורות מביא חידלון.
הם מתגנבים אליי ברגעים שונים ולאו דווקא צפויים מראש. ואז הם מ...

January 21, 2019

אהבה קורית. נקודה.
אפשר להתכחש לאהבה.
האם אפשר להתכחש לכמיהה? להשתקקות?

 

אנחנו לא גוף שיש לו נשמה. אנחנו נשמה שיש לה גוף.
הנשמה יודעת אהבה. יודעת לאהוב. יודעת לאהוב ולהיות נאהבת באמת.
"אין דבר נפלא יותר מאשר להיות נראים באמת" לימדה אותי שאמנית זקנה במקסיקו, ואהבה רואה...

Please reload

Please reload

פוסטים אחרונים:
Please reload

:בלוגים קודמים