המעגל השאמני, זוגיות טובה, וגם סיפור של אבן אדומה מנוקדת
בימים קדומים, בשביליי הכפר והקהילה, צעדה השאמן... דמות מרהיבה, סמכותית ועם זאת מנחמת ואוהבת. לבושה בבגדים מיוחדים, נושאת בידיה מקל מקושט בנוצות וקרניים. כל השבט הוקיר אותה, פחד ממנה וידע שהקהילה כולה בידים טובות.השאמן היא המנהיגה הרוחנית של הקהילה.
השאמן הוא אמן הדיבור: הוא יודע את אומנות סיפור הסיפורים, הוא יודע לייעץ, הוא יודע להנחות טקס, הוא יודע להביא מסרים מתוך העולמות האחרים.השאמן הוא המרפא: הוא מכיר את הריפוי מכל צדדיו, הוא מכיר את הצמחים ויודע לרקוח מהם מרקחות ריפוי, הוא מכיר את הכוחות על הפנים של אמא אדמה ויודע לרפא כל מחלה.
השאמן הוא זה שיודע לערוך טקסים: השאמן יודע שדברים קורים על הפנים של אמא אדמה כאשר מחברים כוונה (מחשבה, רצון) לעשיה פיזית. טקס הוא בדיוק זה ,עשיה פיזית אשר מדגישה וממחישה רצון.
השאמן מכיר את הקהילה שלו ויודע שהוא המשרת שלה. הוא קשוב, רואה, חש ויודע מה קורה בקהילתו ויודע לעזור (לא תמיד בדרך ישירה) לכל אחד.
שלום לכם, שמי טה-רה ואני שאמן.תמיד שואלים אותי איך זה התחיל.אז אצלי זה התחיל עוד בימים בהם הייתי מנהלת מחלקה בבנק. נסעתי לשבוע בלונדון ובחנות ספרים מיוחדת נפלו לי ממדף עליון שני ספרים. הספרים סיפרו על אשה מבוורלי הילס שמוצאת את עצמה בדרך מסתורית חניכה של אינדיאנית זקנה בשמורה בדרום קנדה. המפגש בין שתי התרבויות פתח בשבילי חלון אל תוך התרבות האינדיאנית ומאז חיי השתנו.גם אני לאחר זמן, מצאתי את עצמי חיה בשמורה אינדיאנית בארצות הברית לומדת את עקרונות החיים השבטיים. אומצתי והוכשרתי להוראה על ידי זקנת שבט מדהימה ואף מצאתי לי שאמנים שהכשירו וממשיכים להכשיר אותי להיות משרתת של הקהילה שלי - שאמן.הדרך האינדיאנית, הדרך השאמנית מדברת על העולם שלנו כעולם של צלילים, כאשר הצלילים מנוגנים בצורה טובה אנחנו שומעים מנגינה נפלאה, כאשר הצלילים מתחילים להיות מזויפים... כמה נורא! זו הסיבה שאנו משתמשים כל כך הרבה במילה "ה ר מ ו נ י ה".אם אנו רוצים לחיות חיים מלאים ומספקים, חשוב שנלמד את השיר האישי והמיוחד שלנו, נשיר אותו ונעשה זאת תוך התחשבות בשיר החיצוני שמתנגן מסביבנו, ואז... אז תהיה מקהלה של יופי על הפנים של אמא אדמה.את המסע של כל אחד לגילוי השיר האישי שלו אני משאירה לכם לעשות בעצמכם, ואני אספר לכם קצת על השיר החיצוני שמתנגן מסביבנו - השיר של אמא אדמה.העולם שלנו הוא גלגל, מעגל שמסתובב כל הזמן ומשתנה כל הזמן.
המעגל הזה מתחלק לארבעה כוונים, ארבע איכויות, ארבע רוחות השמים ואלו הם התבנית הבסיסית של הקיום שלנו:
1. המזרח: אש - זהו המקום בו השמש עולה, זהו המקום בו זורחות התחלות חדשות, זהו השיר של אש החיים, התלהבות, כריזמה, מיניות ורעיונות חדשים.הצבע של המזרח הוא צהוב (כמו השמש). זהו המקום שמסמל את האביב, את הפריחה, את ההתחלות.
2. הדרום: אדמה- זהו המקום של הבטחון. אמא אדמה נמצאת מתחתינו תמיד, היא אוהבת אותנו תמיד, היא נותנת לנו את כל מה שאנו צריכים והיא תופסת אותנו בכל פעם שאנו נופלים.ולאמא אדמה יש חוקים מאוד ברורים:
- אמא אדמה נמצאת בשינוי כל הזמן.
- על הפנים של אמא אדמה ישנם תהליכים
- יצירת "אינסטנט" אינה טבעית ואינה נכונה.
- כדי להצליח חייבים ללמוד תוך כדי נסיון ונפילה.
- שום דבר על הפנים של אמא אדמה אינו יכול לחיות לבד.
אם נסכיל לשיר בהרמוניה עם החוקים הללו, השיר שלנו יתחיל להשמע טוב יותר.הצבע של הדרום הוא אדום, כמו הדם. וזה המקום שמסמל את הקיץ ואת הפירות.
3. המערב: מים - זהו המקום של העומקים, של החושך של המסתורין. זהו המקום של הרגשות, של חוסר ההגיון של הקסם. זהו המקום ממנו כל תקשורת מתחילה.המערב הוא המקום של הלילה ושל החלומות, זהו המקום של סיום.הצבע של המערב הוא שחור כמו הלילה, ןעןנתו היא הסתיו.
4. הצפון: אויר, רוח- הצפון הוא המקום של הקור והכפור, של הרוחות הסוערות שנושבות ומעיפות את כל הישן, מחרבות הורסות ומאפשרות קרקע להמשך.הצבע של הצפון הוא לבן כמו השלג והעונה המסמלת אותו היא החורף, המוות.
הגלגל, הלולאה המקודשת, היא חוק הנמצא פה כל הזמן. כל רעיון חדש מתחיל מהתלהבות, ואש של חיים, ואחר כך הוא מניב פירות (אם המשכנו להשקיע בו). אחר כך הוא מתיישן ולבסוף הוא מת עם הרוחות... אולם מתוך המוות הזה מתחיל אביב חדש.
מערכת יחסים זוגית- תמיד מתחילה באש, בהתלהבות בהתאהבות. ואחר כך האש דואכת וצריך להתחיל ולהשקיע כדי ליצור אהבה. ומשם יש שינוי וקמילה של היחיד ולבסוף מוות של אנשים בודדים ולידה של מערכת יחסים זוגית אמיתית.התהליך הזה הוא תהליך בריא ונכון - אין כל דרך אחרת.בדרך השאמנית מערכת יחסים זוגית היא מסע שיש להשקיע בו בכל יום בחיים. חשוב לדעת וחשוב לזכור כמה דברים מהותיים בתהליך הזה:
1. זוגיות היא גינה, אם רוצים שהיא תלבלב ותפרח ותניב פירות חייבים להשקיע בה כל הזמן! אם שוכחים להשקיע בגינה היא נובלת ואי אפשר להחזיר את הצמחים המתים בחזרה, חייבים להתחיל הכל מהתחלה.
2. אסור לקחת את בן/בת הזוג כמובן מאליו. "טוב אז התחתנו ונשבענו לחיות לנצח ביחד, החלפנו טבעות... זהו אפשר לנוח על זרי הדפנה" - זה הרגע בו הזוגיות תמות. בתרבות השאמנית טקס איחוד לבבות (נישואין) הינו לתשע שנים בלבד, אחרי תשע שנים אם רוצים להמשיך ולחיות ביחד, צריך לערוך טקס איחוד לבבות חדש.
3. אנשים משתנים כל הזמן. חשוב לדעת שכל אחד מבני הזוג ישתנה במשך הזמן - זהו תהליך טבעי, חשוב לחוות את השינויים ביחד, ולקבל את השלבים השונים שאותם עוברים בני הזוג.
4. כדי שזוגיות תמשיך ותלבלב חשוב שלשני בני הזוג יהיה משהו (תחביב, חוג, ריקודים, משחקים...) משותף אותם הם עושים ביחד. כמובן שהדבר יכול להשתנות במשך הזמן, אולם תחום התעניינות אחד לשניהם חייב להיות.
5. בזוגיות יש שני צדדים. אשה וגבר. אשה וגבר הם שני ניגודים, הם אינם שווים, הם שונים לחלוטין בכל ארבעת הרבדים: הם נראים פיזית אחרת (אדמה), הם מרגישים אחרת (מים), הם חושבים אחרת (אוויר) והם בנויים מאנרגיה אחרת(אש).חשוב שאשה תהיה אישה וגבר יהיה גבר, ואז כאשר כל אחד מהם ישיר את השיר האמיתי שלו, ההרמוניה המשותפת תהיה נעימה לאוזן. כדי לעזור בעניין, הנה כמה רמזים לגבי המהויות של הגבריות והנשיות:אישה - היא אדמה והיא לבנה (האור שמאיר בלילה)אישה היא הבסיס, היא הקרקע עליה מערכת היחסים עומדת.
אישה היא שינוי מתמיד, אישה מגדלת כל זרע שמגיע אליה. אישה היא מסתורית, אישה עובדת בצורה מניפולטיבית ולא ישירה, אישה עובדת בתהליכים. אישה חושבת כמו רשת של עכביש- לא רק על עצמה אלא על טובת משפחתה והקהילה שמסביבה.
גבר - הוא שמיים והוא שמש.הגבר הוא הכנפיים, הגבר הוא זה שרוצה להיות על הבמה, הוא זה שיכול לעוף הכי גבוה (אם יש לו נקודת משען נשית לקחת ממנה תנופה). גבר אוהב יציבות – הוא אינו שש לשינוי. גבר צריך להרגיש שהוא חופשי. גבר הוא הגיוני, הוא חושב בצורה ישרה כמו חץ, הוא רוצה תוצאות מיידיות - גבר ירצה תמיד לפתור כל בעיה - עכשיו.
לפי התרבות השאמנית, גבר יודע שהאשה יודעת טוב ממנו מה נכון בשבילו ולכן הוא יעשה מה שהאשה אומרת לו. כשזה קורה הוא עף בכנפיו הפרושות לשמיים והאשה שלו היא הרוח מתחת לכנפיים שלו.לפי התרבות השאמנית, האשה יודעת שאם היא תביא את הגבר שלה למעוף, הוא יניף אותה למקומות אשר לבדה היא לעולם לא תוכל להגיע.
6. ילדים - כאשר מגיע הילד הראשון למערכת הזוגית, כל מה שהיה לפני זה מת, ומתחילה דרך חדשה!לידה של ילד היא חוויה של שינוי אשר חשוב מאוד להתכונן אליו לא רק בהתעמלות ובנשימות אלא, בשינוי רגשי, מחשבתי ואנרגטי.
בדרך השאמנית אנו חוגגים כל שינוי מהותי ב"טקס מעבר" מיוחד במינו. תפקידו של הטקס הוא לעזור לכל אחד לעבור את השינוי בדרך ההרמונית ביותר. טקסי המעבר המקובלים ביותר הם:
טקס קבלת תינוק לעולם.
טקס בגרות- מעבר מילדותיות לנשיות (עם קבלת מחזור הדם הראשון), מילד לגבר בוגר.
טקס הכנת האישה לנישואין- ערב רווקות לפני החתונה.
טקס איחוד לבבות- נישואין.
טקס זיקנה- חגיגה של החכמה .
טקס שחרור נשמה- מוות.
הדרך השאמנית מציעה שהחיים הם מסע שאנו לוקחים כדי להגשים את עצמנו. אם אני זרע של סביון, רק כאשר אהיה סביון אהיה מסופקת ושירי יהיה הרמוני. אם אני מנסה להיות חבצלת רק כי חבצלות מרוויחות יותר כסף, אז, שירי יזייף לכל אורך הדרך ואני לא אהיה מאושרת.וכדי להמחיש לכם את הדבר אני רוצה לספר לכם סיפור כפי שסיפרה לנו מורתנו "אבן אדומה מנוקדת":
"אני רוצה לספר לכם על בחור שהכרתי. האמת שהכרתי אותו מהרגע שהגיח לעולם- אני ועוד קבוצה של נשים יילדנו אותו.ההורים שלו היו אנשים מאוד פשוטים- לא גרו במרכז הכפר, אלא במערה בסלעים שאליה התחברה בקתה קטנה ועוד חצי אוהל שיצר גן מוצל. באמת אנשים מאוד פשוטים שלא ביקרו הרבה בכפר ולא באו במגע עם הרבה אנשים. אנשים קלים, חביבים מאוד, לא היה בהם שום ניצוץ מיוחד, לא היה בהם משהו יוצא דופן.והיה להם ילד שלא היה מבריק אבל היה יופי של ילד שתמיד בא להקשיב לסיפורים של הזקנים.
מהר מאוד הסתבר שהילד אוהב גידולים של ירקות ובמיוחד של תפוחי אדמה. היתה לו ערוגה קטנה ליד הביקתה שהיה מטפל בה לבד. ההורים שלו לא היו חקלאים, אבל הוא הצליח להוציא כמה תפוחי אדמה מהחלקה הקטנה שלו.היתה הצלחה רבה מאוד לילד הזה עם תפוחי אדמה ושמחה מאוד גדולה. כל פעם שהיה בא לטקס או ליום שוק, היה משהו בעיניים שלו זורח כשהוא הראה איזה שלושה תפוחי אדמה שהוא גידל. היה בו משהו צלול, נכון, לא משהו שהתעלפתי ממנו, אבל נשמתי לרווחה.
והשנים חלפו והילד הפסיק להיות ילד ב"בזק". לילדים הזמן עובר מהר. פתאום הוא לא היה ילד והיה בחור.יום אחד הוא הגיע לשוק- בדיוק באותו יום חזרו גם קבוצת ציידים מהציד עם שלל מאוד מכובד- שני איילים גדולים, שבע ארנבות וחצי דב, לא יודעת איפה הלך החצי השני והם לא אמרו. אם אתם שואלים אותי, הם אכלו אותו בדרך…הבחור רואה אותם ופתאום מתהפך עליו עולמו - מאותו בחור שהיה כל כך מסופק מגידול תפוחי אדמה הוא מחליט שלהיות צייד זה הרבה יותר טוב.למה? כי מכבדים ציידים, וכי בחורות יפות רוצות להיות עם ציידים.היה זוהר בציידים אני חייבת להגיד. את רואה גבר מגיע אלייך מלוכלך ומיוזע וסוחב גוויה של חיה - זה עושה לך משהו…ובגלל שהציידים החשיבו את עצמם, והנשים החשיבו אותם למשהו מיוחד - הם הסתובבו כמו תרנגולים. כמובן שהזקנים ידעו שציידים הם לא חתנים טובים - הם מתים מהר, הם לא הרבה בבית - את יושבת בבית ודואגת לו ומתפללת שאיזה תאו לא נגח בו. אבל כמובן שכשאת רוצה להיות עם צייד- את לא חושבת על זה.
ומאותו יום הוא התהלך בכפר כאילו הוא צייד. הסתובב עם הציידים, למד את הדיבור שלהם, התחיל לדבר ככה והחליף את הבגדים לבגדי ציידים.כמובן שערוגת תפוחי האדמה, מתה. הוא לא נגע בה יותר- הוא רק הסתובב עם הציידים.
ואני יושבת ומסתכלת- אם מישהו נופל לבור אני אעצור אותו? לא... נראה אם הוא יוכל לצאת ממנו.
וברגע שהיה אפשר- הוא יצא למסע צייד עם חבורת הציידים.
כמובן שאמא שלו ישבה והתיפחה, ואבא שלו לא ידע מה לעשות.כשהוא יצא למסע הציד, חשבתי לעצמי - הוא קפץ לבור יותר מדי עמוק, את לא יכולה לתת לו ליפול.
היה לי חבר - שועל. אמרתי לו: לך איתו וספר לי מה קורה. כמובן ששועל טוב מאוד בהתגנבות. אם הוא לא רוצה שיראו אותו - לא יראו אותו ולא יתפסו אותו.השועל הלך אחריו, ומה הוא מדווח?שהילד חווה סיוטים ולא נרדם בלילה מרוב פחד, ומספר לי שקשה לו להיות רחוק מההורים שלו.יום אחד השועל חוזר ומספר- הם ראו עדר של תאו. והילד כל כך נבהל שהתחבא מאחורי עץ… התאו התקרב אליו והוא רצה לצרוח אבל לא צרח - כי אז הציידים יצחקו עליו שהוא מפחד… הוא עמד שם והתפלל לכל מה שהוא רק הכיר שיעזור לו- והתאו באמת עזב.כמה ימים אחר כך הציידים חזרו עם ציד מכובד- לא תאו. והם מגיעים והוא מדבר ומשתדל לדבר את הדיבור שלהם, אבל לא מצליח. אני רואה אותו מחפש במבטים שלו את ההורים שלו ומתנהג כאילו הכל אותו דבר…
לילה אחד, אני מסתובבת בחוץ (אני אהבתי לראות מה קורה בכפר בלילה - כמובן לא בצורה גלויה…), אני רואה את הבחור הולך בשביל אל השדות. כמובן שאני אחריו, חרישית ונעלמת יותר משועל…אני רואה אותו הולך לשדה גדול של תפוחי אדמה, יושב ומלטף את השיחים.אני אומרת לעצמי, אבן אדומה מנוקדת, הוא כואב.ואז אני אומרת לעצמי, יופי, הוא לא הגיע עמוק מספיק בבור…מסתבר שכל לילה זה מה שהוא עושה - מתגנב לשדה, בוכה ומלטף… וביום- הוא צייד והבחורות היפות נמרחות עליו.הוא לא העז לגדל שוב תפוחי אדמה…
בסוף הוא התחתן עם אחת מהבחורות היפות.הוא רצה להיות בבית בשקט- אבל היא רצתה להיות עם שאר הציידים. הוא רצה להיות בכיף ביחד- והיא רצתה לשמוע על מסעות הציד, ולמה אין לו צלקות.ולמרות שהיתה יפה, היא היתה חלולה. הוא רצה לספר לה על האדמה- והיא רצתה לשמוע איך הוא שיפד את החיות.והיא היתה יפה- וכולם חשבו שהוא צייד. והוא היה זוהר כמו שכולם חשבו שכדאי להיות- כך הוא חשב...
הבחור המשיך לצאת למסעות וכמובן שלא הצליח לצוד והרגיש כשלון מוחלט. לא היה לו לב להרוג ארנבות, ולא היו לו צלקות… בעצם היתה לו אחת – הוא נכנס בשיח קוצים…
עובר זמן… בחוץ הוא משהו אחד, ובלילה הוא משהו אחר… ואני רואה בן אדם שיילדתי לעולם, הולך עם חיוך ובוכה מבפנים. עד שאמרתי לעצמי- יותר נמוך מזה בתוך הבור אי אפשר- תוציאי אותו. הלכתי אליו ואמרתי לו: בוא איתי ותביא איתך את האישה שלך.הוא הגיע באמצע הלילה עם האישה שלו לשדה של תפוחי האדמה. הוא לא ידע, וגם היא לא, שהבאתי איתי גם צייד אמיתי לא נשוי.העמדתי את כולם בחצי עיגול ממולי ואמרתי להם: יש לי משהו לספר לכם.
ולבחור אמרתי
- כדאי שתשב.
- אני אעמודבסדר
- אמרתי לו - אתם יודעים מה הוא עושה כל לילה?הוא ישב…
- ישן עם אישתו?
-לא!
-תשבו גם אתם…
סיפרתי להם שהוא לא רוצה לצוד, הוא רוצה להיות בבית.ולאישתו אמרתי - הוא לא אוהב אותך! הוא רוצה אישה שתעניין אותו, שתרצה להריח איתו את האדמה. לא שמת לב?היתה לי הרגשה, אומרת האישה, אבל אמרתי - ציידים - אף אחד לא מבין אותם…היא לא היתה מהחכמות…אמרתי להם - הוא לא צייד!הם הסתכלו עליו - והוא המשיך להסתכל עליי…אתם יודעים מה עכשיו?אמרתי לצייד - אתה רואה אותה? ולאישה - את רואה אותו?עכשיו אתם קמים והולכים ביחד ומחר אתם מתחתנים.ולבחור אמרתי - עכשיו בוא איתי!לקחתי אותו חזרה לבית של ההורים שלו, ששמחו לראות אותו מאוד, ואמרתי לו - עד שלא תהיה פה ערוגה של תפוחי אדמה, אני לא רוצה לראות את הפרצוף שלך בכפר!למחרת היתה חתונה - וזוג מאוד מאושר… כבר באמצע החתונה הוא התחיל לספר לה על מסעות הצייד, והיא זורחת באור גדול - סוף סוף היא יצאה משיממון גדול, והוא – הוא באמת כבר רצה מישהי…אחרי חודשיים הבחור הופיע בכפר, ואני שואלת אותו - איפה תפוחי האדמה?הוא אמר - יש להם כבר שלושה עלים.בוא, תראה לי את העלים - והוא מראה לי ומסביר לי כמה שתל ואיפה, וכמה מים צריך. ואני מאוד מתעניינת…מה אני אגיד לכם - הבחור חזר לחיים. חזר לבגדים של חקלאי ולא היה לו יותר דיבור של צייד.לא עברה שנה וחצי, והיה לו כבר דוכן בכפר שמכר תפוחי אדמה. ואני הקפדתי לקנות רק אצלו - כשהוא ראה…ואחרי עוד זמן - הייתה לו בחורה. שבאמת לא היתה יפה, הייתה "רגילה". אבל הם היו הולכים יד ביד בשדה ביחד שעות. שותקים מסתכלים על השיחים, מרגישים את האדמה, שותקים… היא היתה מחייכת והוא היה מחייך והם היו מחייכים, מאושרים…הרגשתי שעשיתי משהו טוב.וזה כבר לא ממש קשור לסיפור- אבל הם פתחו ענף חדש של יצירה - היא היתה עושה קישוטים מתפוחי אדמה. היא הצליחה להביא את תפוחי האדמה למצב שהם לא היו נרקבים ועשתה דברים באמת יפים, והם שיגשגו יפה מאוד ביחד. ואף פעם לא היו מבריקים ונוצצים מאוד, אבל היו להם המון חברים שהתעניינו באמת במה שענייןאותם. והיו להם המון ילדים. 13 או 14 אם אני זוכרת נכון. 14- אני זוכרת, כי אחד לפני האחרון היה תלמיד שלי אחרי הרבה שנים…
וזה סוף הסיפור.
אני מספרת את הסיפור, כי שמתי לב שבתרבות שלכם הרבה מאוד אנשים עושים מעשה שכזה: חיים חיים כפולים. מבחוץ מרצים את מה שנדמה להם שהם צריכים לרצות ובלילה הולכים ללטף את תפוחי האדמה. ואם אין להם אומץ אפילו לזה, הם בוכים בתוך הלב של עצמם.אחד הדברים הבסיסיים ביותר, בחיים קהילתיים של תרבות, הוא תקשורת - להגיד את מה שיש לי להגיד לעשות את מה שיש לי לעשות, ולא לחיות את החיים שלי באופן זוהר או זורח כי הוא נראה כך. לא לפעול מתוך מה שאמור להיות הדבר הנכון או מה שנשמע טוב יותר, אלא מהלב.יש הרבה אנשים שחיים חיים כפולים וזה מזעזע - כי אנשים כאלה לא רק שמונעים מעצמם אושר אלא מונעים אושר גם מהאנשים שסובבים אותם. אותו בחור לא באמת התעניין במסעות הציד אלא בעצם היווה גורם מסכן לאנשים. לקח להם אנרגיה וכוח ולא העשיר את החיים שלהם. ואשתו האומללה שחשבה שהיא מתחתנת עם צייד ובעצם היה תפוח אדמה בתחפושת… היא לא קיבלה את מה שהיא רצתה והיא לא חוותה סיפוק ואושר, כי הוא שם על עצמו מסכה שהיא לא הוא בכלל.רק ברגע ששלפתי אותו מתוך המשחק הזה, הבחורה זכתה לחיים מאושרים, הציידים לא היו צריכים להתמודד עם מישהו שמזדנב, והוא זכה להשלמה שלו עם עצמו והגיע למצב שבו מצא אהבה וחברים ושגשוג אמיתי שלא קשור בכסף אלא קשור בסיפוק. אני חושבת שדבר בסיסי וחשוב בחיים מאושרים- לא משנה אם מדובר בכפר או לא, לא משנה מה אתם עושים ואיך אתם חיים את החיים שלכם או מה אתם מספרים לאנשים בבית - הוא להחליט האם אתם רוצים להמשיך להיות בתוך הבור- לחייך מבחוץ ולבכות מבפנים, או האם אתם רוצים לאזור אומץ ולהיות מה שהלב שלכם באמת, להוציא את זה לעולם ולשגשג בזה.אולי לא חייבים להיות מה שנוצץ וזוהר ומה שצריך, אלא אולי אפשר להסתובב עם אנשים אחרים שמתעניינים במה שאתם מתעניינים".
- אבן אדומה מנוקדת
השאמניזם היא דרך חיים אשר מסתכלת עלינו כמו נקודה במעגל של חיים שלם, כאשר אנו מתפקדים במסגרת הקהילה, העם, האדמה ושרים את השיר המיוחד שלנו בהרמוניה... העולם כולו שר איתנו ביחד.
ניתן לפגוש את רוח השאמן אבן אדומה מנוקדת במפגשי זמן אדמה (חפשו בלוח אירועים באתר)
