מרכז הכשרה למציאת נתיב הנשמה, להולכים בדרכי אמא אדמה לפי המסורת השאמנית והדרכים העתיקות

מסורת עתיקה ונשכחת מלמדת שבנַגַה-מוּ (למוריה), אלה שלא הצליחו למצוא את נתיב נשמתם, יצאו במסע למערה המקודשת בה חיו פרפרים זורחים בכחול. במערה נערך טקס אורות וצללים. ובסיום הטקס, נתיב הנשמה הפך לידוע ואפשר היה לחיות אותו. שמה של המערה : אוּמַטַה

יצירת זקני שבט

4/12/2014

 

 

בתרבות השאמנית המעגל הוא התבנית לשלמות: אין לו התחלה, אין לו סוף וכאשר כל אחד יושב במקומו על המעגל, כולנו רחוקים במידה זהה ממרכזו.
ומה יש במרכז? במרכז ישנו דבר אחד שיש לו שמות רבים: אמת, אור, אושר, האהבה של אמא אדמה.
המעגל הוא תבנית שנמצאת בבסיס החשיבה השאמנית וניתן לראות אותו בשבטים האינדיאנים השונים הפזורים בארה"ב, בטקסים בדרום אמריקה, אצל ההולכים בדרכים העתיקות באירופה וכמובן בסיביר, אוסטרליה ובכל מקום בו חיים את החיים על פי המסורות השאמניות העתיקות.
באופן מסורתי, על מעגל הסגולות מסומנים ארבעת כיווני הרוח - מזרח, דרום, מערב וצפון. כיוונים אלה נחשבים מקודשים ויש להם עומקים שונים של הבנה והתייחסות.  
בשבטים שונים מסמלים אותם בצורות שונות אולם כמעט תמיד האיכויות השאמניות הבסיסיות שקיימות בכל כיוון, זהות.

ברובד הראשוני לכל כיוון יש צבע ויסוד.  במזרח הצבע הוא צהוב והיסוד הוא אש, בדרום -הצבע הוא אדום והיסוד הוא אדמה, במערב הצבע הוא שחור והיסוד הוא מים ובצפון הצבע הוא לבן והיסוד הוא אוויר.
ברבדים עמוקים יותר לכל כיוון יש גם חיית טוטם: האינדיאנים של האגמים רואים את המזרח עם העיט המביא אידאלים נשגבים מהשמש, את הדרום עם הדורבן ועם זאב הערבות המביאים עימם יצירתיות ומשחק, את המזרח עם הדוב המלמד התבוננות פנימה, ואת הצפון עם הבפאלו והינשוף הלבן – חיות הטוטם של החכמה, השפע וההודיה על כל מה שיש.
 
בעומקים שאמניים נסתרים יותר, כל כיוון הוא פתח לאחת מהסבתות האורגות את החיים על הפנים של אמא אדמה, וליצורים קדמוניים ומלאי עוצמה שבני המאיה קוראים להם דרקונים, המביאים את כוחות הבריאה והיצירה אל ידיו של מי שיודע את הסודות השאמניים ואת דרכי העבודה ההרמוניים איתם.

במימד החברתי והאנושי, ארבעת רוחות השמיים המקודשות מסמנות את מקום ישיבתו של כל אחד בשבט בזמן מועצה:

במזרח יושבים הגברים המסמלים אור, יצירה, פריצה חדשה והתלהבות (מרגע שילד עבר טקס התבגרות הוא מוזמן לשבת עם הגברים).

בדרום יושבים הילדים המסמלים יצירתיות, רעיונות, תום ותמימות (מגיל שלוש היו הילדים מוזמנים למועצה ונשארו בדרום עד לטקס ההתבגרות).

במערב ישבו הנשים המסמלות אינטואיציה, מסתורין, קסם וידע מתוך הלא נודע (מרגע שילדה קיבלה את דם הלבנה הראשון שלה, היא הפכה פורייה וכל השבט חגג איתה את המעבר המקודש, היא הוזמנה למרחב הנשים).

בצפון ישבו הזקנות והזקנים שהביאו תבונה, חכמת חיים וריפוי שנובע מכל אלה (אישה שהפסיקה לדמם את דם הלבנה הוזמנה למרחב הזקנות, ורק גבר שהפך את התנהגותו מלוחם לעושה שלום הוזמן אליו גם כן. גברים רבים סיימו את חייהם בזקנה במזרח).

בראייה האדמתית אין היררכיה ולכן לא ניתן לומר מי מהכיוונים חשוב יותר ויחד עם זאת לפי המסורת האינדיאנית שבט נחשב עשיר ומכובד יותר ככל שיש לו יותר זקנים חיים. מועצת הזקנות היתה תמיד כוח מכריע בחיי השבט והשפעתה היתה אדירה הן על הצ'יף (ראש השבט) והן על השאמן.

אני תופס את עצמי כאדם מאוד מבורך כיוון שאמא אדמה הביאה אותי ללמוד אצל מספר זקנות ממספר שבטים ברחבי העולם, והראשונה שבהן היתה סבתא טווילה ניטץ', אם שבט הסניקה וזו שאימצה אותי למשפחתה, משפחת הזאב ונתנה לי שבט ובית שני.
לסבתא טווילה (סבתא או סבא בתרבות האינדיאנית הוא אינו כינוי לאדם שיש לו נכדים, אלא לזקן או זקנה שהפכו למורים בעלי שם, וכולם יודעים לפנות אליהם בבקשה להדרכה) היה חלום. היא קראה לו wolf song – שירת הזאב. החלום שלה היה לרכז זקנות וזקנים מכל תרבויות האדמה סביב לאמא אדמה ולאפשר להם לספר את הסיפורים שלהם כך שהצעירים יוכלו לשמוע וללמוד את הדרכים העתיקות שלאט לאט הולכות ונעלמות מהעולם.
מכיוון שהפילוסופיה האינדיאנית בנויה על משפט אחד מאוד פשוט ומאוד מחייב שאומר: walk your talk and live your dream –  סבתא טווילה הגשימה את חלומה. לקח לה שנתיים לארגן את האירוע הראשון, שהפך למסורת במהלך עשר השנים שבאו לאחר מכן, וזקנות וזקנים מכל העולם הובאו לשמורה האינדיאנית כדי שיוכלו לחלוק את חכמתם.
ושוב בורכתי על ידי אמא אדמה והצלחתי להשתתף במספר אירועים כאלה. במפגשים פגשתי שאמנים מניו זילנד, דרום אמריקה ואירופה, למדתי עם זקנות מפורטו ריקו, שבטים אינדיאניים מארה"ב ומדרום אמריקה וחוויתי טקסים ותהליכים מרהיבים. באחד מהכנסים, סבתא טווילה לקחה אותי הצידה ואמרה כי עלי להקים שבט וקהילה המחוברת לאדמה גם בישראל. הרעיון קסם לי מאוד ואף ריגש אותי. מיד הסכמתי ושאלתי מה לדעת סבתא טווילה כדאי שיהיה הצעד הראשון. סבתא טווילה אמרה "זקנים". היא הסבירה שקהילה נבנית קודם כל על הזקנים שלה.
באותו רגע הרגשתי איך יאוש גדול אופף אותי. הסברתי לזקנה האינדיאנית שאין לנו בישראל זקנות או זקנים שמחוברים לאדמה או לעצמם. הסברתי שאנחנו עם של כור היתוך שבו אנשים באו מתרבויות שונות ומעמים שונים. אנחנו עם שנעקר מהאדמה שלו שוב ושוב ושוב וכיוון שכך אין לנו זקנים שיודעים לחבר אנשים אל אמא אדמה ואל החכמה והשפע שלה.
סבתא טווילה חייכה חיוך ממזרי ששמור רק לרגעים בהם היא רואה הזדמנות ללמד שיעור חשוב במיוחד ושהיא יודעת שיש כאן פתח לשינוי של חיים ולימדה אותי סוד. היא לימדה אותי איך להפוך אנשים מבוגרים לזקנים. הבטחתי שאקיים את הדבר מיד כשאחזור לארץ, והרעיון הוכרז כסגור.
 
מאז אני מקיים את ההבטחה. התחלתי עם סבתי שלי. הפעלתי עליה את הסוד של מורתי האינדיאנית והנה דברים מופלאים קורים: פתאום יש לה חוכמה של ממש. אני מקבל ידע על מתכונים חדשים שלא הכרתי, שיעורים בהכנת ריבות מפירות העצים שבגינתי והחמצת מלפפונים ושאר ירקות.
היא מספרת לי על חגיגות לאביב, לברקים ולרעמים ולשאר כוחות הטבע שהיא זוכרת מהימים שבילתה אצל סבתא שלה בכפר ברוסיה, סיפורים של הישרדות בזמן מלחמה ועל הנזירה שגידלה אותה מספר שנים בזמן שהופרדה ממשפחתה ונתנה לה חכמה לחיים שהדהימה אותי ושהתחלתי ליישם בהצלחה רבה. נכון שהרבה מהסיפורים חוזרים על עצמם, אבל בכל פעם שהיא מספרת לי אותם יש דגש אחר וחוכמה אחרת שמתגלה לי כשאני מקשיב באמת. ויותר מהכל - יש לסבתא שלי אור בעיניים כשהיא מדברת איתי והיא תמיד מודה לי על השאלות כי נעים לה להיזכר.
כשראיתי שהסוד של סבתא טווילה עובד, החלטתי ללמד אותו את התלמידים שלי והפלא ופלא, אלה שמשתמשים בו מגלים עולמות - תלמידה אחת מספרת על סגולות ורפואות עממיות שסבתה היתה מומחית בהם ומתחילה להציל ממנה את הידע ה"פרימיטיבי" הזה שוב, תלמידה אחרת גילתה שסבתה היתה סוג של קוסמת וידעה לשחרר אנרגיות אפלות מאנשים בעזרת עופרת, שעווה ומים. תלמיד אחר גילה שסבו הוא משורר מופלא ועוד ועוד אנשים מגלים שיש להם זקנים של ממש שנותנים להם שורשים באדמה ומחברים אותם כחוליה בשרשרת למעגל המקודש והאינסופי של החיים.

ובתרבות שסוגדות לנעורים, שראשי הממשלות הופכים להיות יותר ויותר צעירים, שנשים מתביישות לומרת את גילן אחרי שעברו את גיל 26 ושגברים מנסים להוכיח את צעירותם ואונם בשלל צורות מגוחכות, הזקנים נעלמים והופכים לא חשובים, הם נתפסים כנטל ולכל היותר כבייביסיטר חינם וחוכמתם והדרכתם מתפוגגת ואיתן השפע שלנו, ההרמוניה והקשר לאדמה גם כן.

לא צריך להיות בעל ראיית נסתר כדי לראות שעולמנו לא נמצא במצב טוב: אלימות גואה, זיהום שהולך וגדל, מחלות חדשות ונוראיות וחוסר סיפוק. לדעתי חלק מהסיבות לחוויה הלא הרמונית שבה אנו חיים היא התייחסותנו כבודדים וכתרבות לזקנות, לזקנים ולזיקנה בכלל.
אני גילתי שכשיש לי הדרכה זקנה בחיי, קל לי יותר, פשוט לי יותר ועשיר לי יותר בחיים, ואני מזמין את כולנו לשוב אל המעגל ההרמוני וליצור זקנים חכמים וזקנות מכובדות בעולם.
בעולם של החלקת קמטים, צביעת שיער שיבה, רצון להיות חברים של הילדים במקום להיות להם למדריכים ומורים וביטוח לאומי שמשאיר זקנים עם פרוסת לחם וכוס לבן ליום, נדרש שינוי. איך? בעזרת הסוד של סבתא טווילה. והסוד הוא פשוט: אם למשך מספיק זמן מתייחסים לזקנה או לזקן כאל חכמים, הם הופכים להיות חכמים באמת. הזקנות והזקנים יקחו את מקום אם הם רק ירגישו שנותנים להם אותו.

אנחנו חיים בזמן של התגשמות נבואות. לאינדיאנים יש נבואה על לוחמי הקשת בענן שיגיעו מכל מיני שבטים ויהיו בעלי עור שהוא לא רק אדום, ויעטו נוצות וחרוזים וישיבו את ההרמוניה ואת מעגל הסגולות אל העולם. בואו נהיה חלק מהנבואה וניצור לעצמנו זקנות וזקנים שיביאו תבונה, חוכמה ושפע למעגל החיים כולו.

 

 

Please reload

הלב שלי בשלכת

November 11, 2019

1/10
Please reload

בלוגים אחרונים

15/7/2019

Please reload