מרכז הכשרה למציאת נתיב הנשמה, להולכים בדרכי אמא אדמה לפי המסורת השאמנית והדרכים העתיקות

מסורת עתיקה ונשכחת מלמדת שבנַגַה-מוּ (למוריה), אלה שלא הצליחו למצוא את נתיב נשמתם, יצאו במסע למערה המקודשת בה חיו פרפרים זורחים בכחול. במערה נערך טקס אורות וצללים. ובסיום הטקס, נתיב הנשמה הפך לידוע ואפשר היה לחיות אותו. שמה של המערה : אוּמַטַה

כישוף האהבה המאחרת לבוא

18/3/2019

 

 

יש כישוף אחד שיכול להטריף לחלוטין גם את החזקים והשפויים ביותר שבינינו – כישוף הכמיהה לאהבה שמאחרת לבוא.

 

אנחנו חיים חיים רבים.

 


נולדים ומתים ושוב נולדים, ולפעמים נדמה שאין לתהליך הזה קץ בכלל.
אפשר לראות בגלגל הלידה המחודשת הזו עול וסבל ודבר שמעייף את הנשמה.
אפשר, ולפעמים התחושה היא אכן בדיוק כזו.

אני מגלה, שככל שעוברות השנים ואני מתבגר, מתפתח ו... כן - גם מזדקן, שבעבורי מסע הנשמות שלפעמים אכן נדמה כאין סופי (למרות שאני בטוח שכמו לכל דבר בבריאה הטובה שהאמא האדירה שלנו ילדה – גם לזה יש סוף), הוא הזדמנות.
הזדמנות לאהבה.
בכל תקופת חיים יש לנו הזדמנות לחוות אהבה.
בעיניי זה האוצר הגדול מכולם, והמתנה האדירה ביותר והקדושה מכל, שגבירת היקומים כולם בוחרת לתת לנו ולהעניק לחושינו המרובים כחוויה של יופי.

ואני יודע שאהבה לא נעלמת וזכרונה לעולם ועד נותר בנו כחוויה נצחית וכזכרון של אור כוכבים נוגה שמלטף את שפתינו ברכות כואבת ובקרירות שמקלה על הכל ומעבירה צמרמורת מחייה לא רק בגב אלא בנישמתנו הנצחית.

 

אני גם יודע, שיש בנו דבר שכמהה לשוב ולבקר באהבות ישנות שלנו – אהבות שבדרך לא ברורה יש בנו זכרון שלהם.
זכרון שלא הצליח להשכח עם שיכחת חיינו הקודמים ברגע לידתנו.
זכרון של התעלות רוחנית שרק אהבה זכה ומושלמת שבדרך כלל נמשכת שברירי רגע קסומים אולם מותירה חותם שצרוב בנו לעולמים, רק אהבה כזו יכולה לתת.
ועד שנקבל שוב את אותה האהבה (אהבה שמקדם נועדה להיות ניתנת רק לנו ותמיד גורלה היה להנתן לנו מאותו אחד או אותה אחת), משהו בנו יכמהה אליה, ירצה בה, יחפש אותה, ובשקט, בשקט, באיטיות מוסווית ובזחילה גחונית שקשה מאוד להיות ערים לכך שהיא בתוכינו בכלל, יטריף אותנו מבפנים וישגע אותנו.

 

בחיי אלה, התברכתי בכך שפעמים בודדות נאהבתי על ידי אלה שאהבו אותי כך, והטירוף הזה רגוע בי יותר ומעט שקט יותר.
כן – תודתי העמוקה לעולם תהייה לבוראת כל שיש על שהיא מצאה בתוכה את החסד להפגיש אותי שוב עם אלה שאור לבן ולבם היה לי אקסטזה בעבר ואף הסכימו לחלוק איתי רגעי שיכרון חושים גם בחיים האלה.
ועדיין, אני יודע שאותו כישוף מזה-טירוף נמצא בתוכי ועושה את שלו...

 

אם תשאלו מדוע כל הדברים הללו מסובבים אותי? יש לי רק לומר: "שלוש ספירלות".
שלוש ספירלות הוא כנס שיצרנו לפני שנים רבות, ובשנים האחרונות תפס תאוצה ונהיה דבר שמעולם לא חלמתי שיהיה. מגיעים אל הכנס עשרות אנשים (ובכנס הקודם, אף עברנו את סף 200 המשתתפים) שמתעניינים באם הבריאה - גבירת כל היקומים - היא שנותנת את החיים ובוראת כל המציאויות...
זו שחיי נתונים לה.
ושם, הסיכוי לפגוש פעם נוספת אהבה גדולה שהייתה ושאולי תפקח עין לרגעים ספורים, הוא רב יותר מבמקומות ומבזמנים אחרים בעבורי. כי חיי שלי נתונים לאם הקוסמית עידנים רבים ואלפי אלפי תקופות חיים כה רבות עד שכבר הפסקתי לספור כמה הן בדיוק כבר, ואהבותיי – כולן - שייכות לאלה שבליבם ובליבן היא שוכנת גם כן.
אז אני מתרגש לקראת הכנס ומאחל עצמי שאותו כישוף עתיק שחי בי והכמהה לאהבה שכרגע אני אפילו לא זוכר, יעבוד, ולרגע אחד פשוט, יעצור את הזמן למשך עידן שלם שאם נביט בשעון יארך פחות משניה אחת, ואני אחווה פעם נוספת אור קריר של כוכב שירסק את לבי בחיבוק מוכר, כדי שאוכל לנשום טוב יותר לשארית חיי.

 

כן בואי אליי אהבתי שמאחרת לבוא...

Please reload

הלב שלי בשלכת

November 11, 2019

1/10
Please reload

בלוגים אחרונים

15/7/2019

Please reload