מרכז הכשרה למציאת נתיב הנשמה, להולכים בדרכי אמא אדמה לפי המסורת השאמנית והדרכים העתיקות

מסורת עתיקה ונשכחת מלמדת שבנַגַה-מוּ (למוריה), אלה שלא הצליחו למצוא את נתיב נשמתם, יצאו במסע למערה המקודשת בה חיו פרפרים זורחים בכחול. במערה נערך טקס אורות וצללים. ובסיום הטקס, נתיב הנשמה הפך לידוע ואפשר היה לחיות אותו. שמה של המערה : אוּמַטַה

אני מקווה שהוא לא כואב



אני מקווה שהוא לא כואב מאוד.


השבוע הייתה לי שיחה עם גבר צעיר.

הוא רוצה אהבה.

הוא ממש ממש רוצה אהבה.

הוא מדבר על לחלוק דברים, על אינטימיות, על לחישות. הוא דיבר איתי על להרגיש שיש מישהי שתבין אותו יותר מכל אדם אחר על הפלנטה הזאת, הוא תיאר אישה מופלאה שהדבר היחיד שעולה על יופיה הפיזי הוא יופיה הפנימי.

הוא לא מוצא אותה.

נדמה לי שאני רואה בעיניים שלו את הכאב של הכמיהה. את הצביטה הזו שמרגישים בהשתוקקות לדבר שהלב מתחנן אליו אולם המציאות פשוט אינה מאפשרת.

אני מכיר את הכאב הזה. זה אחד הכאבים העמוקים ביותר, המורגשים ביותר ושנמשכים הכי הרבה זמן בחיים האנושים על הפנים של אמא אדמה.

הוא רוצה אהבה אולם אינו מוצא אחת.


אמרתי לו שאני בטוח שכמו שהוא רוצה את אותה אחת, היא - אי שם בעולם - היא רוצה אותו.

הוא חייך אבל העיניים - הן נותרו בדיוק באותו המצב.

אמרתי לו שאהבה לא תמיד מגיעה בזמן שאנחנו רוצים ובהחלט מותר לנו וזו זכותנו לרצות אותה בזמן שהיא אינה יכולה להגיע.

הוא הנהן ושקע בשבריר אחד קטן, עמוק יותר אל תוך עצמו.

אמרתי עוד הרבה דברים מאוד חכמים.

והעיניים שלו סיפרו לי שדברים חכמים לא עושים כל שינוי במצב כרגע.

אני יודע שזה כך - לכמוה ולערוג לדבר שלא מתקיים בחיינו זה לא קל.

קשה מאוד להסיר את המשיכה ואת הנהייה הפנימית.

אני יודע.

ישבתי לידו ואיחלתי לו בלבי שיכאב פחות.

חיבקתי אותו ולחשתי באזנו שאני בטוח, בטוח לגמרי ולחלוטין, שהאהבה בדרך אליו ממש ברגעים אלה. אמרתי שאני לא יודע כמה זמן יקח לה אולם הוא צריך לדעת שהיא בדרך אליו... שהרי אנחנו מכירים את החוק אומר שמה שאנחנו הולכים אליו, בא אלינו.


אני יושב מול המחשב וכותב את הדברים ומקווה שהוא לא כואב מאוד.

הראש שלי מספר לי שהוא כן. כואב, זאת אומרת. הלב שלי מאחל לו הקלה.

זו זכותנו לחוות אהבה - כך אומרים כל המיסטקנים הקדומים, המשוררים הרוחניים והוגי הדעות. ועדיין לפעמים זה מרגיש לי יותר כפריווילגיה - כזכות, לחוות אהבה.

אני יודע שאת האהבה שלי איני לוקח כמובן מאליו ואני שם אותה מאוד גבוה בסדרי העדיפויות שלי בחיים ואני גם ער לעובדה שבכל רגע האור הזה - אור הלבבות שאוהבים אותי זאת אומרת - יכול להיות נלקח ממני.


אני באמת מקווה שהוא לא כואב מאוד.

ואני מאחל לכולנו שנהיה נאהבים ונאהבות ושמשאלת הלב שלנו תסופק בקרוב.


אני אוהב אותך


בלוגים אחרונים