מרכז הכשרה למציאת נתיב הנשמה, להולכים בדרכי אמא אדמה לפי המסורת השאמנית והדרכים העתיקות

מסורת עתיקה ונשכחת מלמדת שבנַגַה-מוּ (למוריה), אלה שלא הצליחו למצוא את נתיב נשמתם, יצאו במסע למערה המקודשת בה חיו פרפרים זורחים בכחול. במערה נערך טקס אורות וצללים. ובסיום הטקס, נתיב הנשמה הפך לידוע ואפשר היה לחיות אותו. שמה של המערה : אוּמַטַה

במקום בו הוכשרתי להיות איון


במקום בו הוכשרתי להיות איון, ההכשרה נעשית על ידי נשים בלבד.

ישנן ה"חונכות" שהן נשות של יופי ועוצמה וקדושה אשר מגיעות מרחבי העולם כולו כדי לחנוך. מדובר במכשפות עוצמתיות, כהנות בעלות כוחות מופלאים, מיילדות, מספרות סיפורים, מרפאות ועוד נשים יקרות ומופלאות.

ישנן גם ה"אמהות השחורות" אלה הנשים שיוצרות את הקן לחניכה ולהכשרה. אני רואה בהן את מערכת הדם של המקום. בלעדיהן דבר אינו קורה - הן המבשלות, המכבסות, הן המנקות והדואגות למדורות בטקסים ובכלל, הן שיוצרות ומחיות את גינת הירק ממנה אכלנו רבות והן אלה שמטפלות בחניכים שמגיעים אל המקום והם צעירים מאוד ועדיין זקוקים ליד של נחמה אמהית.

סממן אחד שלימד אותי רבות את הדרך הנכונה לחיות את עולמה של האם הקוסמית היה שבכל פעם שחונכת עוצמתית וקדושה הייתה עוברת ליד אמא שחורה "פשוטה מפשוטות", החונכת הייתה מרכינה ראש בפני האם השחורה.

הודיה.


אחת מהאמהות השחורות שהייתה לי מקום מפלט בזמנים קשים כמו גם מקום של חיבוק, תמיכה והצלת נפש של ממש לפעמים, הייתה שוּנִי.

היא הייתה אישה קטנה בגופה אולם אדירת מימדים בלבה ובתבונת החיים שהייתה בה. היא הייתה שחורה כמו פחם אולם זרחה אורות יקרות איתם הייתה עוטפת אותי וממלאת בי חיים, תקווה וחיוכים.

אהבתי את החונכות שלי וגם את האמהות השחורות כולן, ועדיין שוני הייתה אחרת. תמיד הרגשתי שיש בה משהו אחר אליי. שיש ביננו קשר עמוק ואציל במיוחד.

כשכאבי הבדידות הנוראיים היו מציפים אותי, היא הייתה זו שהגיע אל מקום השינה שלי וחיבקה אותי חזק חזק ושרה שירים של נחמה שקטים ומלאי אהבה, כשתחושת הכישלון מילאה אותי כי לא הצלחתי בהכשרתי בדבר מסויים, היא הייתה זו שהייתה לוקחת אותי אל החוף ועוזרת לי לתת את הכאב והבושה לגלים ולאמא ים הטובה כדי שאלה ישפלו את התחושה הצורבת ממני והלאה, וכשהתבגרתי יותר, היא הייתה זו שהייתה שם בעבורי כדי לעזור ללמוד ולקיים את השיעור הקשה ביותר בכל ההכשרה שעברתי שם: "לפני שאנחנו שולטים בכוחות - עלינו לשלוט בעצמנו".

כל האופל שקיים בי דרש התייחסות, דרש בחירות אמיצות, דרש לפעמים ידיים של ברזל ורצון של רעידת אדמה כדי לא להרוס אותי ואת מה שסביבי. שוני (שבילדותי קראתי לה "שוני שלי") הייתה איתי בתמיכה, במילים, בעידוד, בלהראות לי כל צעד קטנטנן של התקדמות, בלחגוג אותי, ובלהחזיק אותי חזק מאוד במבט שאינו מוותר עד שמצאתי את הדרך אל האור.

אישה אחת קטנה ומופלאה ללא כל תואר מפוצץ וללא כל הכשרה מיסטית שמילאה את חיי בכל כך הרבה טוב ושהייתה בסיס עצום ומופלא לכל הכשפים והקדושה שקיבלתי מהחונכות המופלאות במקום.

האישה הזו חייתה לפני למעלה מ 3000 שנים.

והיא חיה בזכרונותיי עד היום והשיעורים שלה כמו האהבה והתמיכה שלה חיים איתה בי גם כן.

אני שולט בעצמי לפני שאני מנסה לשלוט בכוחות, והעיניים שלה בי גם היום.


אני אוהב את שוני.


אוהב


ובזכותה אוהב גם אותך.


בלוגים אחרונים