מרכז הכשרה למציאת נתיב הנשמה, להולכים בדרכי אמא אדמה לפי המסורת השאמנית והדרכים העתיקות

מסורת עתיקה ונשכחת מלמדת שבנַגַה-מוּ (למוריה), אלה שלא הצליחו למצוא את נתיב נשמתם, יצאו במסע למערה המקודשת בה חיו פרפרים זורחים בכחול. במערה נערך טקס אורות וצללים. ובסיום הטקס, נתיב הנשמה הפך לידוע ואפשר היה לחיות אותו. שמה של המערה : אוּמַטַה

בפינות עמוקות וחשוכות בלב שלי אני מגדל תקווה



בפינות עמוקות וחשוכות בלב שלי אני מגדל תקווה.

אני משקה אותה בסתר כך שהשדים שלי לא ידעו.

אני שר לה שירי אהבה וחיבוק, ברגעים בהם אני יודע שהאופל שלי לא שם.

אני נותן לה את האור שהוא אני בחגיגה שרק בין שניניו.

והיא, צומחת ומצמחת עלים שהם לבבות תכולים עדינים ועוצמתיים ביותר.

כשאני צריך, אני קוטף לי עלה אחד תכול, שם בפה, ופתאום העולם הרבה יותר מואר, עם הרבה פחות קוצים, ואני נזכר שאפשר לנשום.



בלוגים אחרונים