מרכז הכשרה למציאת נתיב הנשמה, להולכים בדרכי אמא אדמה לפי המסורת השאמנית והדרכים העתיקות

מסורת עתיקה ונשכחת מלמדת שבנַגַה-מוּ (למוריה), אלה שלא הצליחו למצוא את נתיב נשמתם, יצאו במסע למערה המקודשת בה חיו פרפרים זורחים בכחול. במערה נערך טקס אורות וצללים. ובסיום הטקס, נתיב הנשמה הפך לידוע ואפשר היה לחיות אותו. שמה של המערה : אוּמַטַה

מרכז העולם


בתרבויות שאמניות הרעיון של מרכז העולם הוא רעיון מהותי, וחשוב מאין כמותו.

מרכז העולם מייוצג בשבטים מסויימים על ידי עץ החיים, בשבטים אחרים על ידי הר קדוש ובחלק מהתרבויות העתיקות הוא גם היה מיוצג על ידי פירמידה שנבנתה במקום שבו היה ברור שמרכז העולם הוא או בעמוד עץ מקושט שננעץ במקום המדוייק. מדוע כל כך חשוב לדעת היכן מרכז העולם הוא? ובכן - סביב מרכז העולם החיים שלנו נחווים. במזרח של עץ החיים השמש עולה ומביא אותנו להתחלות חדשות, בדרום אנו מתחברים לאמא אדמה ולשפע ולבטחון שהיא נותנת לנו, במערב למסתורין, לכישוף ולחלומות ובצפון לריפוי שמגיע מהאיכות המקודשת של הכרת תודה. אותי לימדו שאנחנו רוקדים את החיים שלנו סביב הה הקדוש, סביב נקודת המרכז של הכל. כמו הכוכבים שחגים סביב השמש, כמו הציפורים שחגים בחיפוש אחרי מזון סביב הקן, כמו האיילים שחגים סביב האיילה המפזרת ריח מפתה של "בואו אליי", כך אנחנו חגים בחיינו סביב מרכז העולם. מרכז העולם פועם אלינו אותות מקודשים אשר אנחנו ניזונים מהם. הגוף שלנו ניזון מפירות וירקות ומים, ואילו החוויה הרוחנית ניזונה מאותות ורשמים ניסתרים יותר. העץ הקדוש במרכזו של העולם פועם אלינו אור, אהבה, תקווה ונצח - פועם אלינו את עצמנו, את מהותנו האמיתית, פועם אלינו את הדבר שמזכיר לנו את עצמנו - כן כשנסיר את כל המסכות נגלה שאנחנו אור, אהבה, תקווה ונצח. העץ הקדוש - עץ החיים הקדוש, ההר המרכזי, הפירמידה הזהובה - כל ההתגלמויות הללו של מרכז העולם יכולות לפעום אלינו את מהותן - את מהותינו אנו - רק אם הן נמצאות בדיוק מושלם באמת במרכז העולם. אם הם אינם ממוקמים במרכז העולם, הפלא הזה שהם אמורים לפעום אלינו אינו קיים. ואז נשאלת השאלה - כיצד יתכן שלכל שבט יש את הפירמידה/הר/עץ שלו - הרי כולנו חיים בעולם אחד וזה אומר שהמרכז הוא אחד? ובכן, באמת, המרכז הוא אחד והוא אינו נמצא על הפנים של אמא אדמה - המרכז אינו נמצא על פלנטה ארץ. הוא נמצא במרכז הבריאה של האם האינסופית שלנו והוא פועם את החיים של כולנו אי שם בינות לגלקסיות רחוקות מאוד מכאן. ויחד עם זאת, על הפנים של אמא אדמה ישנם מרכזים רוחניי (מעין צ'אקרות) אשר מהדהדות את המרכז הזה ומהוות התגלמות פלנטרית של הפלא הקוסמי הזה. את המקומות הללו הקדמוניות והקדמונים של השבטים השונים זיהו, והם הוכרזו כמרכז העולם. אז יש עץ חיים קדוש שנמצא אי שם בינות לערפיות ונבולות הכוכבים, ויש עץ חיים קדוש על הפנים של אמא אדמה וכל השבט יודע היכן הוא, ויש עוד מרכז עולם, אחר, קטן יותר, אישי יותר, שלפעמים הוא הרבה יותר אמיתי וחשוב ומהותי בחיינו - מרכז עולמנו אנו. המרכז הזה הוא אלה שאוהבים אותנו באמת. בעבורי לאהוב אותי באמת זה להניח לי להיות מי ומה שאני רוצה להיות. לא מספיק להיות חלק מהמשפחה אליה נולדתי, לא מספיק להגיד שאוהבים, לא מספיק להביא לי מתנה ביום ההולדת, ולא מספיק לגדל אותי או לחוות איתי את הילדות - צריך לאהוב אותי כמו שאני רוצה שיאהבו אותי. בעבורי, מי שאוהב/ת אותי, חוגג/ת את בחירותיי ומנסה להעצים אותן כמה שיותר, מי שאוהב/ת אותי שמח/ה להיות לידי כפי שאני בוחר להיות באותו הרגע. בשבילי, מי שרואה אותי באמת ושמח/ה במה שהיא/וא רואה - אוהב אותי. מרכז העולם האישי שלי הוא אלה שאוהבים אותי. אני מאמין שיש בין אחת/ד לשלוש/ה כאלה. לא יותר. ואם יש לנו אחת/ד שכזו/ה - יש לנו מרכז של העולם. זו/ה שאוהב/ת אותנו באתת ת/יפעם אלינו את אותן פעימות של העץ הקדוש, של ההר המקודש ושל הפירמידה הזהובה - אור, אהבה, תקווה ונצח. אלה שאוהבות/ים אותנו - פועמות/ים אלינו את עצמנו ובכך פורשות/ים את כנפינו. אז אני מציע לחפש את אלה שאוהבות/ים אותנו. לחפש את אלה שמניחות/ים לנו להיות. למצוא את אלה שמלטפות/ים אותנו עם כיוון הפרווה. לזהות את האהבה ולדעת שהיא מרכז העולם שלנו. סביבה אפשר לחיות ולידה ניתן לשגשג. ואם יש לנו אחת/ד כזו/ה בחיים האלה - אנחנו לא רק עשירים מאוד, אלא התברכנו בחסד מופלא וגילינו את האוצר היקר מכל בחיינו - גילינו את מרכז העולם.

בלוגים אחרונים