top of page
logo of umata

מרכז הכשרה למציאת נתיב הנשמה, להולכים בדרכי אמא אדמה לפי המסורת השאמנית והדרכים העתיקות

מסורת עתיקה ונשכחת מלמדת שבנַגַה-מוּ (למוריה), אלה שלא הצליחו למצוא את נתיב נשמתם, יצאו במסע למערה המקודשת בה חיו פרפרים זורחים בכחול. במערה נערך טקס אורות וצללים. ובסיום הטקס, נתיב הנשמה הפך לידוע ואפשר היה לחיות אותו. שמה של המערה : אוּמַטַה

עצים נטולי שורשים נופלים


עצים נטולי שורשים נופלים בשבט שלנו, היו מתלבשים באדום, צובעים מעויינים אדומים על המצח והלחיים, וסביב מדורת ענק שתמיד הודלקה ברחבה גדולה שנפתחה ביער בדיוק בעיקול הנהר, רוקדים לכבוד אדון הברקים וגבירת המתיקות של החיים. אל תוך הלילה הטקס היה נמשך, הרבה אחרי שהילדים נרדמו ופניהם משומנות ממעדנות הבשר המשומן והמשומר והממתקים, והזקנות... הזקנות היו מסתכלות באש ורואות דברים. כך ספרה לי סבתי שכבר איננה עמנו. כן – אני שייך לשבט קדום ושורשי ומחובר לאמא וליערות הרחוקים של רוסיה הקדומה. אנחנו חיים בתחושה של אנשים רגילים, ללא שורש וחיבור, ללא שבט וללא זהות שאמנית קדומה – אירופאיים/לבנים/לא ילידיים. נדמה לנו שאנחנו לא מחוברים לעולם הקדום שהיה פעם או לדרכים העתיקות והיפות של ההרמוניה המתוקה, ועדיין... האם ידעת שגם לך יש שבט? כן – כן – כולנו כאן בארצנו שהיא איזה כור היתוך מטורף ומבעבע הגענו לכאן מאיזה מקום – מקום שבו היינו חלק ממסורת שבטית, היינו חלק מחוויה שאמנית המחוברת לאמא אדמה בדרך של נשמה וגוף וביחד שבטי מופלא. באזורי רוסיה ופולין ואוקראינה השבטים היו מחוברים למט-זימליה, למרזנה, ולמוקוש הטובה, באפריקה היו מחוברים לימנג'ה המופלאה, לאויה ולממי-וואטה, במרוקו לטנית ולליביה, במה שהייתה פעם מסופוטמיה חגגו את אישתאר ואת איננה המבורכת, באירופה גם היום חוזרים למסורות העתיקות וכך גם באמריקות הצפונית והדרומית.


שלא יהיה לנו ספק – אם נלך שלושה דורות אחורה – לא יותר משלושה דורות – יהיו לנו כבר השמות והמסורות ונדע בדיוק מאיזה שבט אנחנו. כולנו ילידים. לכולנו יש עבר שבטי מפואר. ואם ניקח את העבר המופלא הזה ונטע אותו בארץ ישראל שזוכרת מסורות ושבטים כבר 700,000 שנים – יקרה לנו דבר נפלא.


להיות בלי שבט ובלי מורשת זה להיות בלי שורש. העץ של החיים שלנו אולי עומד כרגע, אבל מי יודע כמה זמן ימשיך. אני מזמין את כולנו לחגוג את השבטיות שזוהרת בתוך הדם שלנו ולזכור אותה ולהיות גאים בה, ו... לנטוע אותה באדמה של כאן. להתחבר למקומות העוצמה כאן, להקשיב להרים כאן ולהדים שהם מהדהדים כאן בעבורינו מעיתות העבר, ולהתחיל לחגוג את אמא אדמה במילים של כאן, בשמות של כאן ובהשראת כל מה שאנו נושאים מהמקומות הרחוקים מהם אלה שהיו לפנינו הגיעו. אנחנו שבטיים! אנחנו שאמניים! אנחנו נושאי מסורות אדמתיות!


ואנחנו בארץ עתיקה כל כך ושעדיין זוכרת הכל. אין לנו צורך להיות עצים נטולי שורשים ולהתנדנד מכל רוח – אפשר לנו לשלוח את השורשים שלנו עמוק לאדמה, את הזיכרונות שלנו עמוק אל תוך הדם ולהיות.

ממש להיות.


Comments


בלוגים אחרונים

bottom of page