מרכז הכשרה למציאת נתיב הנשמה, להולכים בדרכי אמא אדמה לפי המסורת השאמנית והדרכים העתיקות

מסורת עתיקה ונשכחת מלמדת שבנַגַה-מוּ (למוריה), אלה שלא הצליחו למצוא את נתיב נשמתם, יצאו במסע למערה המקודשת בה חיו פרפרים זורחים בכחול. במערה נערך טקס אורות וצללים. ובסיום הטקס, נתיב הנשמה הפך לידוע ואפשר היה לחיות אותו. שמה של המערה : אוּמַטַה

אני לא צריך לראות משהו כדי לדעת שהוא שם

23/9/2020

אני לא צריך לראות משהו כדי לדעת שהוא שם.

אני לא צריך לראות את השרוכים כדי לשרוך אותם, אני לא צריך לראות את המדרכה כדי ללכת יציב, אני לא צריך לראות מה יש אחרי הפנייה כדי לדעת שהכביש ממשיך, אני לא צריך לפתוח את החזה שלי כדי לדעת שיש שם לב.

אני לא צריך לראות משהו כדי לדעת שהוא שם.

אני לא צריך שיגידו לי כדי לדעת שאני יפה, אני לא צריך לקבל אישורים כדי לדעת שאני טיפש, אני לא צריך שהטלפון לא יצלצל כדי לדעת שאני בודד, אני לא צריך לראות את עצמי במראה כדי לדעת שאני...

אני לא צריך לראות משהו כדי לדעת שהוא שם.

ככה אנחנו  - יש לנו דעות ברורות על דברים והן לא נסמכות על עדויות, על משהו קונקרטי, על אמת. יש לנו דעות.
כולם אומרים שאם הם יראו - הם יאמינו, אולם אני אומר שרוב העולם מאמין במה שהוא מאמין וזה בכלל לא משנה מה הוא רואה ומה מראים לו.
ועוד יותר מכך, גם כשכבר מראים לנו - אנחנו מפענחים את זה לפי מה שאנחנו יודעים מבפנים (כמה מאיתנו נתקלנו בחוויה בה אנחנו אומרים למישהי שהיא יפה והיא לא מאמינה לנו - היא בטוחה שאנחנו רק רוצים להיות נחמדים אליה?)
אנחנו יודעים כל כך הרבה וזה לא קשור בכלל למה שבאמת אנחנו רואים, למה שבאמת מתקיים, למה שהוא באמת האמת.

מתוך המצב הזה, כל כך הרבה מאיתנו חיים בעולם שבעבורם הוא אכזרי, לקחני, חמסני ומאיים. הם יגידו שהיו להם הרבה התנסויות ושיש להם הרבה הוכחות, ולדעתי, כל אלה בסופו של דבר הם תרגומים שמתבססים על מה שהם ידעו ויודעים עוד לפני שהמציאות התרחשה בעבורם.
הם ידעו שמעבר לפינה יש אופל וכאב עוד לפני שהם עברו את הפינה אפילו פעם אחת.
כל כך הרבה מאיתנו חווים את העולם בדרך של בדידות, בחוויה של "לא רוצים אותי", בתשישות רגשית שנובעת מכל כך הרבה שברונות והתפרקויות רגשיות עד שכבר כמעט אי אפשר לעמוד על הרגליים, בידיעה מוחלטת שאין סיכוי ואין בעבור מה אפילו לחלום.
חבל.

אנחנו יודעים שהעולם עגול למרות שלא ראינו במו עיניינו - אחנו יודעים כל כך הרבה דברים.
לחלק מהם חונכנו, לחלק אולפנו ולחלק פשוט האמנו כי סמכנו על מי שאמרו.
בכולם אנחנו מאמינים ולכן כולם מתגשמים אלינו.
ככה זה עובד - אנחנו חיים את האמונות שלנו.

אז אני, כיוון שאני אופטימי מוחלט ונצחי (שאוהב מאוד נצנצנים וצבע ורוד), מזמין אותנו לדעת דברים אחרים. כי אנחנו בוחרים, כי אנחנו מרשים לעצמנו להתבגר ולהשתנות, כי אולי אנחנו לא ממש ממש יודעים הכל ולכן אפשר לפנטז.
אני מציע שמעבר לעיקול הדרך של חיינו - ישנה אהבה.
אני מציע שאני יודע, שאנשים רוצים בחברתנו, שאנשים אוהבים את נוכותנו, שאנחנו יפים, רצויים ותבוניים.

אני לא צריך לראות משהו כדי לדעת שהוא שם.

אפשר לבחור לדעת דברים שאנחנו רוצים לדעת.
אפשר לנו לחלום ולפנטז.
אפשר לנו לדעת אורות ואהבות.
אפשר לנו לדעת חיבוק ולבבות ששמחים בנו.
אפשר לנו לדעת יופי.

אני לא צריך לראות משהו כדי לדעת שהוא שם.

 

 


אני אוהב אותך מאוד מאוד מאוד.
 

Please reload

אז התעוררתי הבוקר לצלילי חליל

October 7, 2020

1/10
Please reload

בלוגים אחרונים
Please reload