מרכז הכשרה למציאת נתיב הנשמה, להולכים בדרכי אמא אדמה לפי המסורת השאמנית והדרכים העתיקות

מסורת עתיקה ונשכחת מלמדת שבנַגַה-מוּ (למוריה), אלה שלא הצליחו למצוא את נתיב נשמתם, יצאו במסע למערה המקודשת בה חיו פרפרים זורחים בכחול. במערה נערך טקס אורות וצללים. ובסיום הטקס, נתיב הנשמה הפך לידוע ואפשר היה לחיות אותו. שמה של המערה : אוּמַטַה

אז התעוררתי הבוקר לצלילי חליל

7/10/2020

 

אז התעוררתי הבוקר לצלילי חליל.

אולי הם היו פיזיים ואולי לא - זה כבר מזמן הפסיק להיות חשוב בעיניי.
ברור לי שאם אני שומע את החלילים של אמא, משהו קורה. ניסיתי לבדוק אם אני זוכר את החלומות ואם קרה בהם משהו מיוחד - לא הצלחתי לאחוז באף זיכרון ובאף אחד מהחלומות הרבים שאני בטוח שפקדו את הלילה שלי. אז עברתי למחשבות שלי וניסיתי לבדוק על מה חשבתי בדיוק ששמעתי את החליל - גם כן מבוי סתום.
ואז פתאום ידעתי - אח שלי קרוב.
כיוון שאני יודע שאני טוב מאוד בקליטה ואני מאוד פתוח לתדרים של אמא, הידיעה התרחבה בי - אח שלי קרוב היום. היה לי ברור שגם הפעם, למרות הקירבה, לא נוכל להפגש (העבודה היא רבה מאוד וזמן למפגשים של חולין לא קיים בעולם הזה שלנו).
יש לי אחים ציפורים.
אני בטוח שלחלק מהקוראים זה ישמע מוזר, אולי הזוי או פשוט מטורף ולא אמיתי. ועדיין - יש לי אחים ציפורים.
בחיים האלה נפרדנו אחד מהשני ולכן אני לא זוכר את כולם ממש ממש טוב. את אלה שאני זוכר, אני אוהב.
אני אוהב אותם מרחוק בגוף, אבל אני אוהב אותם הכי מקרוב שיש בנשמה, ובלב.
כשהתעוררתי היום וידעתי שאחד מאחיי האהובים, אחד מאלה שאני זוכר מאוד, אחד שנגע בי ופרט על נישמתי כך עד שאפילו הלב שלי רוטט מלשמוע את שמו, תקפו אותי כאבי הגעגוע והתנפל עליי שד הבדידות הידוע.
כן, כן - הבדידות היא אחד מהשדים הוותיקים ביותר בחיי האלה. הוא יודע עליי הכל. הוא מכיר את כל נקודות החולשה שלי, ויש לו מילים שהוא יודע ללחוש באזני כך שאני קורס באומללות אינסופית ישר אל תוך ידיו המוכרות.
הוא תפס לי הבוקר את הלב ולחץ חזק - יש לו שרירים והוא משתמש בהם היטב. הוא גם התחיל לדבר את המילים המשכנעות שלו.
לקח לי פחות מדקה לתפוס שליטה.
לקח לי פחות מדקה לזכור שאני אהוב.
לקח לי פחות מדקה להיזכר שהעובדה שאחי ואני רחוקים, לא אומר שאנחנו לא ביחד.
לקח לי פחות מדקה לזכור שאהבה היא חגיגה ולא אובדן.
לקח לי פחות מדקה לנשום, למחות את דמעות הלבד ולהכריח חיוך של הכרת תודה על פניי.
לקח לי פחות מדקה להיות עם אמי האוהבת ודרכה לשלוח ברכה לאחי האהוב.
ככה הם ציפורים - תמיד בנדודים, תמיד במעוף, תמיד בתנועה.
לפעמים הם עפים קרוב והריח שלהם, האור התכול שלהם, האהבה שלהם-שלי-שלנו, נוגעים בי.
כמה מבורך אני - יש לי משפחה שכל שיש בה זו אהבה. לא הרבה יכולים לומר את זה על המשפחה שלהם.
כשהתעוררתי היום לצלילי החליל של אמא שלי ולנוכחות האוהבת של אחי הציפור, הייתי מבורך.
כן, אני מרגיש מבורך.

 

Please reload

אז התעוררתי הבוקר לצלילי חליל

October 7, 2020

1/10
Please reload

בלוגים אחרונים
Please reload