top of page
logo of umata

מרכז הכשרה למציאת נתיב הנשמה, להולכים בדרכי אמא אדמה לפי המסורת השאמנית והדרכים העתיקות

מסורת עתיקה ונשכחת מלמדת שבנַגַה-מוּ (למוריה), אלה שלא הצליחו למצוא את נתיב נשמתם, יצאו במסע למערה המקודשת בה חיו פרפרים זורחים בכחול. במערה נערך טקס אורות וצללים. ובסיום הטקס, נתיב הנשמה הפך לידוע ואפשר היה לחיות אותו. שמה של המערה : אוּמַטַה

הכאב שלי הוא דראג קווין






זה התחיל בנעלי עקב שחורות שמעליהן רגליים חטובות עוטפות גרביונים בצבע שחור מטאלי. העמידה לא הייתה מאוד יציבה ונדמה היה שקריסה עלולה לקרות בכל רגע, אולם היא נותרה זקופה ודבר לא נפל.

מעל הגרביונים, את האגן החטוב כיסתה חצאית מיני נוצצת בפייטים של זהב ומעליה ג'קט נשי מחוייט וורוד מעוטר בכפתורי זהב. הג'קט היה פתוח מאוד בחלקו העליון וחשף חזה רחב וגברי עטור בתלתלים שחורים מרובים ומעליו פנים מזוקנות בזקן שחור (ממש "זקן הרצל") מאופרות באיפור נשי כבד מאוד ולמעלה פאה בלונדינית אדירת מימדים ומחוץ לכל פרופורציה שעליה נזר משובץ זכוכיות ורודות נוצצות. כן - הכאב שלי בחר להתגלם בדמות של דראג-קווין ושמה לָלִיאָנָה בָּת-הוֹל.


>>> חזרה אחורנית לרגע... <<<


מזה שלושה ימים אני חווה איזה נדנוד של כאב ראש באזור העורף שלי. לא ממש כואב אבל כן נוכח ומציק מואד. משהו כמו איזה זמזום של יתוש שלא עוזב ותמיד נוכח. כשראיתי שהעניין לא עובר אחרי שלושה ימים, החלטתי לבדוק את מה קורה שם.

כיוון שהתקשורת עם הנסתר הכי עובדת לי במקלחת, נכנסתי למקלחת, ותחת המים החמימים התרכזתי באזור הכואב וביקשתי ממנו לקחת לעצמו דמות כדי שנוכל לשוחח. הסברתי לכאב שאני יודע שהוא הגיע אליי כדי ללמד אותי שיעור ואני מבקש ללמוד אותו.

הכאב לקח את הדמות של לליאנה בת-הול, הדראג קווין ששאלה אם התלבושת שלה יפה בעיניי שזו התלבושת בה היא נוהגת לשיר במועדון את אחד השירים האהובים עליי ביותר בכל הזמנים: קסנדו (מהסרט קסנדו משנות השמונים המגולל סיפור אהבה בלתי אפשרי בין גבר ארצי ליישות שמימית. אהבה כזו אשר אפילו האלים לא יכולים לבסוף להתנגד לה ומאפשרים אותה).

אמרתי שהתלבושת מאוד יפה ואפשר היה להמשיך.


שאלתי את הדמות הנוצצת מדוע היא נמצאת איתי. אמרתי שאני מבין שהיא באה ללמד אותי שיעור ואשמח מאוד לדעת מהו כי שאוכל לעשות בעניין דבר.

התשובה הייתה מאוד מפתיעה: "אתה כבר בן 54. עומד בשערי עידן הזיקנה שלך ואתה ממשיך כרגיל. לא עשית כל הכנה לכניסתך לפאזה החדשה בחייך וזה רע. אינך רוצה להיות כמו עלה שהרוח מעיף לכל עבר - אתה רוצה להיות עץ שסביבו הרוח רוקד בנעימות."

למרות התשובה המפתיעה ידעתי בדיוק על מה הכאב שלי מדברת.

איננו חיים בתרבות העתיקה בה זקנים נחשבו אוצר ודבר חשוב בשבט. פעם, כל השבט חגג, דאג, שמר ואהב את הזקנים שלו. גם הזקנים חגגו את עצמם. התרבות העכשוית אינה מעריכה את הזקנים (והם את עצמם) – כולם רוצים להיות צערים וסוגדים לצעירוּת במראה, במחשבה ובפעולה. אם לא אתכונן ולא אגיע אל הזקנה מוכן – רוחות התרבות תהיינה הדרך ואת זה אני יודע בוודאות שאני לא רוצה.

הודיתי ללליאנה בת-הול, ואמרתי שאגש מיד לעבודה.


התיישבתי על רצפת המקלחת כשהמים עדיין נשפכים עליי והסבתי את תשומת הלב שלי מהראש אל הלב. נכנסתי פנימה והתחלתי לחפש את הכיוון שלי אל תוך עידן הזיקנה שלי. ידעתי שהדברים שאחליט ואבחר כרגע עשויים להשתנות בהמשך ושזה בסדר. אני לא חורט דברים בסלעים – אני נותן לעצמי כיוון ראשוני שמאוחר יותר עשוי לקבל תפניות נוספות.

סיירתי רבות בתוך הלב, נזכרתי בזקנות השבט איתן למדתי בארה"ב, בזקנים שפגשתי בחיי בכלל, במקסיקו, בסיביר ובמקומות אחרים, נזכרתי בשיעורים שלמדתי על משמעות הזיקנה והמלכודות שהיא מכילה גם כן, ולבסוף מצאתי את הספירלה המשולשת שלי איתה אני נכנס מהיום לעידן הזיקנה שלי. שלושה אורות אשר מאירים את הנתיב איתו אתחיל את הדרך ואשר כבר מהיום אתחיל להכיל בתוך חיי:

1 – לחפש את הטוב ולהתמקד בו. לימדו אותי שאחת המלכודות הגדולות (אם לא הגדולה מכולן) של זיקנה היא מרירות. כדי להמנע ממלכודת זו וכדי להבטיח בריאות גופנית כמה שיותר טובה – אני בוחר לראות את הטוב, לחפש ולהתמקד בו ולהניח לו להיות הדבר החשוב ביותר בחיי. נכון שקל לנו יותר לראות את הבעיות כי כך התרבות גם חינכה אותנו, אולם אני בוחר להתמקד בטוב והניח לכל השאר – אכוון את משקפת המודעות שלי אל הדברים הטובים.

2 – להאט את הקצב. אני יודע שאני יכול הרבה, אני אוהב לעשות ולהיות למען אנשים. אני אוהב להיות בשירות לגבירה האינסופית ולקיים את עולמה בתוך עולמנו כמה שאפשר יותר. ואני גם יודע שמה שבצעירותי היה ריקוד, עם השנים הופך ללחץ ולסטרס וזה ממש אבל ממש לא מתאים. אז אני בוחר למעט בעשייה, להקדיש יותר זמן להתבוננות פנימית וחיצונית, להניח לי לעבוד בקצב התואם את הגיל ואת בקשות הגוף, ולהיות יותר בנינוחות ובהרבה פחות לחץ.

3 – לגלות ולראות את השפע בו אני נמצא מבחוץ לי ואת השפע הקיים בתוכי ולחיות אותם. יש לי כל כך הרבה. האם האינסופית שלנו חננה אותי בחיים שיש בהם הרבה נוחות. יש לי מיטה בתוך בית עם שמיכה חמה לחורף. יש מקרר ובו יש אוכל, יש לי בגדים, ויותר מהכל יש לי אהבה גדולה שחיה איתי, והרבה אנשים שאוהבים אותי ושאני אוהב אותם – חיי שופעים וחשוב לחגוג זאת. גם בתוכי יש שפע אדיר – התברכתי בלימודים עם מורות מופלאות ששמו בי ידע רב וגישה נפלאה לחיים, יש בי זכרונות רבים של חניכה ולימודים ושיעורים ומסעות וידיעות ותובנות ועוד הרבה מאוד. הגיעה העת לתת לכל אלה משקל ומקום ולקחת את מקומי בתוך השפע הרב הזה בעולם.

ללא ספק חיי ואני שופעים ויש לחיות מתוך הידיעה הזו במודעות ובהערכה אמיתית.


כשיצאתי מהמקלחת ועם סיום הכתיבה של הדברים על נייר כדי שחס וחלילה הם לא ישכחו ממני (האופל הפנימי שלי יודע לעשות לי כאלה טריקים כדי שלא אנוע קדימה עם בחירות שלי), ניסיתי לבדוק מה עם הכאב. הוא עדיין שם אולם הרבה יותר רגוע והרבה פחות פועם.

אני בטוח שהוא ילך וירגע והדרג-קווין הנוצצת תמצא את דרכה הלאה ממני. זה אולי עוד יקח מעט זמן אבל אני בטוח שברגע שאתחיל לקיים את בחירותיי כך יהיה.


כמה טוב שיש לנו הדרכה נפלא שלוקחת לעצמה כל מני צורות והתגלמויות ותחושות – הכל כדי שיהיה לנו טוב. אני בהודיה.


אני אוהב אותך.


留言


בלוגים אחרונים

bottom of page