התעלות רוחנית

הנה הדבר : אנחנו חיים במציאות של המימד השלישי - המימד האנושי, המימד הגשמי המימד של גוף+רגש+מחשבה, רוחב+גובה+עומק, זמן+חלל+חומר.

רובנו עושים עשייה מרובה ואינטנסיבית כדי להתעלות מעל עצמינו ולעבור לחיים במימד הרביעי שזהו מימד הנשמה. כאן, במימד הנשמה הדברים עובדים אחרת. כאן הכל נמצא בכל, באותו הרגע ולנצח. כאן הדרך לניווט אינה בתנועה או בתהליך. כאן מנווטים באמצעות כוונה, בחירה והיוֹת.

במימד הנשמה, המימד הרביעי, כל כוונה מתגשמת מיד.

אין צורך לנסוע ליעד במדינה אחרת - יודעים את עצמנו שם, והגענו.

אין צורך לעבור תהליך עד שנצליח לבחור את הבחירה נכונה בעבורינו - בחרנו ונהיינו. זהו מקום הקסם האולטימטיבי ובריאת המציאות שכולנו יודעים שנמצא בתוכנו ורק לפעמים אנחנו מצליחים לגעת בו.

במימד הרביעי, הנשמה הנצחית שהיא אנחנו, היא, היא, אורח החיים וקיום.

ואז נשאלת השאלה : איך אנחנו מגיעים מעולם של שלושה מימדים לעולם של ארבעה - עולם של נשמה?

ובכן, הרעיונות, הפילוסופיות, הטכניקות והדרכים הן רבות ומגוונות.

והנה הרעיון שלי:

ברצוני לשתף זיכרון שהוא אחד מני רבים שיצרו ספר שהוצאנו לאור בשם "מעגלות" וניתן לרכוש באתר זה. זיכרון שמדבר בדיוק על זה:

.

"הוילון האדום מאוד, שהיה תלוי מעל החלון הגדול, נע בחינניות. הגדילים הורודים בתחתיתו רקדו איזה ריקוד ועיניי שלי היו נעולות על הריקוד העדין הזה בעודי מנסה למצוא בתוכי את התשובה הנכונה לשאלה שהחונכת שלי שאלה אותי : "האם אני רוצה את הכוח להחליט ושכך יקרה?"

לא הייתי בטוח מה מהות השאלה. האם זהו מבחן? האם השאלה תמימה וכמו שהיא, באמת הדבר? האם השאלה מנסה לברר באיזה מקום אני נמצא? אולי אני חמדן? אולי מחפש כוח אסור? ואולי אני עדיין לא מעז לקחת את מקומי?

התרוצצתי בתוך עצמי בנסיון למצוא מה היא באמת השאלה ובהתאם אליה לתת תשובה.

החונכת שלי ישבה ממולי כל כולה הדורה בבגדי האצולה שלה. אח השיש בער בנעימות לצידנו ודמותה של אפרודיטה הנאווה, שעמדה על שולחן העץ שרגליו גולפו בטוב טעם, הטילה צללים שריקדו וריצדו סביבה.

שתי החונכות האחרות - שתי אחיותיה - לא היו עמנו ובבית עמד ניחוח עדין של אפייה מתוקה שעלה מהמטבח בקומה מתחתינו שם עמלו המבשלות על ארוחת הערב. בחוץ האור היה הולך ודועך אל תוך הערב, ואני הייתי ממוקד בוילון.

"זאב יקר," כך היה שמי אז, "זו ממש לא שאלה קשה - האם אתה רוצה את הכוח להחליט ושכך יקרה?"

אני זוכר שלא העזתי להתבונן בעיניה של האישה הטובה שאספה אותי לתוך ביתה ונתנה לי הכשרה שידעתי שהצילה אותי מחיי שיממון - הכשרה להיות איון של ממש ושליחה של האם הטובה בעולמנו.

"אני סופרת עד ארבע ואז אקיש באצבעותיי ואתה תענה - מובן?"

הצלחתי להניד את ראשי אבל לוותר על הוילון לא הצלחתי.

היא ספרה באיטיות עד ארבע ואז הקישה ברכות באצבעותיה.

המילה "כן" נמלטה מפי בלי לחשוב ובלי לתכנן וגם בלי שרציתי - החונכת הטובה שלי הוציאה ממני את התשובה ודי.

"אם כך - ככל שתהייה יותר אוהב, יותר שמח ויותר סולח, כך יגור בך יותר הכוח. זו הספירלה המשולשת שתביא אותך אל הכוח לברוא מציאות על ידי כוונה ומיקוד עצמי. אהבה, שמחה, סליחה."

"ואין כל לחש?"

היא רק הנידה ראשה לשלילה.

"אין טקס או תכשיט עוצמה עם איזו אבן קסומה?"

"לא."

"אהבה, שמחה וסליחה יביאו אותי את הכוח לחולל פלאות?"

היא הנהנה בחיוך.

אני זוכר שהצלחתי להסיט מבט מהוילון אל פסל השיש של אפרודיטה - פני האהבה והעינוגים של האם הגדולה של כולנו - והיה נדמה לי שעל בטנה מרצדים אורות תכולים-סגולים. המראה היה מהפנט ממש.

כשהרמתי את מבטי מהפסל ואורותיו, בחלון כבר היה חושך והחונכת שלי לא הייתה בחדר.

מאותו היום החל תרגול שנשא פירות בצורה מופלאה בתוך זמן לא ארוך בכלל - אהבה, שמחה, סליחה - זו הספירלה המשולשת המביאה אל הכוח של בריאת המציאות המיידית."

וזה הרעיון שלי כיצד להגיע מהמימד השלישי של תהליכים, תנועה וזמן למימד הרביעי של נשמה בוראת מציאות: ספירלה משולשת של אהבה, שמחה וסליחה.

במילים מעט יותר מתאימות לעולמנו שלנו : המימד הרביעי - מימד הנשמה והלב - הוא מימד של אנרגיה מזוככת וטהורה. ככל שנניח לעצמנו במימד השלישי להתמלא ולאפוף את עצמינו באנרגיות יותר צלולות, טהורות וגבוהות, כך אנחנו נוסקים ומתעלים יותר אל עבר המציאות הנשמתית.

כעס, שנאה, כאב, עצבות, הענשה, ציניות וכו' הן אנרגיות שתדריהן נמוכים מאוד וככל שיש לנו ובנו יותר מהן, אנחנו יותר מתקבעים אל המימד השלישי במקום של השרדות וקושי - אנרגיות אלה הן כמו עוגן בטון ופלדה המושך אותנו אל מצולות המחשכים שלנו.

ככל שבאופן מודע נביא אל תוכינו יותר שמחה, צחוק, אהבה, רצון להיטיב ולעזור, התרגשות, סליחה, שחרור של העבר וחלומות מיטיבים, כך אנחנו משתחררים מכבל העוגן והופכים את עצמינו לקלים ולקלילים יותר, והתעלות של ממש מתחילה לקרות לנו בחיינו מעצמה בלי כל מאמץ מצידנו.

ככל שאנחנו מתעלים יותר, אנחנו מתקרבים יותר למימד הרביעי.

ככל שאנחנו מתקרבים אליו יותר, איכויותיו וסגולותיו מתחילות להיות שלנו ובנו וכייון שזהו מימד הנשמה, ונשמה בוראת בבחירה וכוונה - כך מתחילים להראות חיינו גם כן.

אז אם אנחנו רוצים ביכולת לברוא מציאות בדרך של קסם, אם יש לנו רצון לחיות את הנשמה שהיא אנחנו - המחיר הוא לחיות בשמחה, באהבה ובאושר. אין כאן טכניקות ואין כל עניינים מעבר לכך - יש מחוייבות לעשות שימוש הולם ברגשות שלנו, יש מחוייבות לשחרר את העבר ולסלוח באמת, ויש מחוייבות לזכור את זכותינו המולדת ולהיות נאהבים בחיים הללו ובבריאה בכלל כי האם הקוסמית שמתוכה הגענו ואליה גם נשוב, אוהבת אותנו תמיד.

הכוח האדיר של בריאת מציאות נולד מתוך הבחירה באהבה, שמחה וסליחה.

בעיניי זה רק הגיוני.

מקווה שגם בעינכם ומקווה שתצטרפו אליי במסע אל תוך הספירלה המשולשת של אהבה, שמחה וסליחה וביחד נברא עולם חדש.

אני אוהב אותך