קדימה
אחד השיעורים המיסטיים ביותר בחיי, הגיע אליי בדרך מאוד לא שיגרתית.
הוא הגיע בתקופה של כמה ימים שבהם הייתי מרותק למיטה נמצא בהזיות ובמציאויות לא ברורות.
לא - לא הייתי חולה וגם לא לקחתי משהו...
באו אליי יישויות קדמוניות ועוצמתיות במיוחד כדי לשחרר דרכי מילים של כשף קדומות, כדי להעביר לעולמנו תדרים עצומים וכדי העביר לטה-רה (אהבת חיי ושותפתי לחיים) מספר מסרים ורעיונות שאחר כך השתמשנו בהם כדי להביא את חיינו ואת חיי אלה שסביבינו למקומות טובים יותר ומכויילים הרבה יותר לתדרים המתחדשים והנפלאים של הזמנים הכל כך חשובים בהם אנו חיים על הפנים של אמא אדמה.
אני לא מתכוון לפרוש כאן את כל החוויה של הימים ההם, אני גם לא עומד לחשוף את זהותן של אותן יישויות קדושות - אולי יום אחד זה יקרה. כרגע הדבר ישאר איתי.
אם כך - מדוע אני מספר על כך בכלל?
בגלל אותו שיעור אחד שהוא מאוד חזק ועוצמתי בחיי עד עתה.
והשיעור הוא שיעור של מילה אחת : "קדימה".
מילה אחת ולא מאוד מתוחכמת שיש בה כל כך הרבה עוצמה וכל כך הרבה פוטנציאל לשינוי של ממש ושדורשת מאיתנו צמיחה אמיתית שבאה מבפנים.
מה צריך לקרות כדי שנצליח לנוע קדימה?
על מה יש לוותר? את מה יש לעזוב? ממה עלינו להתנתק? ואילו סדרי עדיפויות צריכים לנהל אותנו כדי שנצליח לעשות את התנועה הזאת - קדימה?
ובכן, בעיניי, כאן נכנס לפעולה החוק הקוסמי שאומר: אנרגיה זורמת למקום שבו תשומת הלב שלנו נמצאת.
אם אני יושב בהרצאה ומחשבותיי הן בהאם כיביתי או לא את דוד המים החמים - מההרצאה לא יכנס אליי דבר וכל האנרגיה ושלל המשאבים הרוחניים שלי יהיו עם הדוד בבית. זה לא מספיק להביא את הגוף שלנו למקום מסויים - אם אנחנו בעצמנו לא מצטרפים אליו - זה לא עובד. אני בטוח שכולנו זוכרים את החוויה של לשבת בכיתת הלימוד ולעוף עם המחשבות למקומות אחרים. מהשיעור לא נותר לנו דבר (אולי רק ציון לא משהו כי הרי לא באמת היינו בו.)
כך הוא גם עם העשייה הרוחנית שלנו ועם חיינו בכלל.
אם אנחנו מבקשים להתקדם אולם כל הפעולות והבחירות ותשומות הלב שלנו הולכות למה שפעם היה מעניין, למה שלא אמור להיות כבר חשוב, ולפחד שלנו מלאבד - זה פשוט לא יעבוד.
אנחנו אולי נאמר את המילים הנכונות ונעשה את ההצגה הנכונה אולם אנחנו בעצמנו נישאר בדיוק כפי שהיינו אתמול ולפני חודש ולפני עשרים שנים גם כן.
סליחה היא אחד מהכלים החזקים ביותר בתנועה קדימה.
סליחה בשום פנים ואופן אינה נותנת לגיטימציה לעוול או לכאב שנגרם לנו. היא גם לא אומרת שאחרי שסלחתי הכל בסדר ואפשר להיות חברים (זה אולי עובד בגן מלכה אבל זה לא באמת מחובר למציאות). סליחה גם אינה פותרת את הפוגע מאחריות או מפצוי או כל דבר אחר.
סליחה באמת, היא דבר אחר לגמרי.
סליחה היא הבחירה והמחוייבות שלנו להפסיק לחטט בפצע הכואב, לוותר על חשיבותו בחיינו ולהניח לו ולגורם שהביא את הפצע לחיינו.
סליחה היא שינוי של סדרי עדיפויות. שינוי אמיתי. סליחה מוותרת על צדק, מוותרת על האשמה, מוותרת על הענשה או תגמול או נקמה או מימוש הדין. סליחה היא הבחירה להפסיק לתת למקרה ו/או לאדם חשיבות.
ממש כך - להכריז עליהם כלא חשובים ולהמשיך הלאה.
אבן אדומה מנוקדת - רוח השאמן המכובדה המתוקשרת על ידי (ושניתן לשאול אותה שאלות אישיות בתקשור בטראנס במפגשי זמן אדמה) - קוראת לפעולה הזו: "להוציא את הידיים מהחיים של זה שפגע בנו". להפסיק לתת לו את הכוח. להפסיק לחשוב עליו ולרצות בעבורו דברים קשים כאלה או אחרים, להפסיק לכאוב את הכאב שהיה מזמן ולהניח לדברים. ללכת קדימה ולשחרר את מה שקרה.
האם זה קל?
לא ולא - בהחלט לא.
האם תמיד נצליח לשחרר? - לא נראה לי שנוכל לוותר על הכל.
האם אנחנו מחזיקים המון מהעבר שלנו בצורה אובססיבית ושאינה מועילה - לדעתי מאוד כן.
אני יודע שהדברים הראשוניים שבאים אלינו יהיו דברים כמו בגידה קשה, אולי אפילו פשעים אלימים במיוחד ואופלים מאוד כבדים.
אני מציע לנשום רגע ולנסות לראות את האפשרויות של הסליחה וההליכה קדימה בדברים הקטנים - בכאלה שאפשר לנו לעמוד מולם ובכך לשחרר את העוגנים של סירת חיינו ממצבים כה רבים שקרו בעבר. אני מדבר על מריבות עם הורים, אני מדבר על בן זוג שעזב אותנו בנעורים, אני מדבר על מעסיקה שדיברה איתנו לא יפה, אני מדבר על כל מני קטנים כאלה שאנחנו מחזיקים ושאינם נותנים לנו לנוע קדימה. יש דברים רבים מאוד שקושרים אותנו למקום בו אנו נמצאים עכשיו - קרסים אנרגטיים שכובלים ולא נותנים לנוע. הם מחוברים ל "צדק", ל "לא נעים לי", ל "אני מרגיש מחוייב", ל "מה יגידו עליי" ו "מה זה אומר עליי אם אני אבחר לוותר?" ועוד כל מיני עוגנים בחיים שלנו שבאופן יסודי מאוד לא מניחים לנו לנוע קדימה.
סליחה כאן תשחרר אותנו ותאפשר לנו התחלה של תנועה. כאשר אנחנו מוותרים על חשיבות של דבר, אנחנו מפסיקים את הזרמת האנרגיה מאיתנו אליו (כי האנרגיה זורמת למקום בו תשומת הלב שלנו נמצאת ואם לא סלחנו - אנחנו חושבים עליו, כואבים אותה, ממורמרים בגללו, והיא האשמה בחיינו האפלים - כל אלה פותחים את הדלת לאנרגיה לנוע מאיתנו אליו - כל אלה מכריחים אותנו להעצים ולהשקיע במי שפגעה בנו) ואנו מיידית זוכים באנרגיה זמינה שנוכל לנתב אל העתיד, אל מה שאנו מבקשים ליצור בחיינו - אל הקדימה.
סליחה היא פעולה שאנו עושים למעננו ולא למען זה שלו אנו סולחים.
הוא - עם הקארמה שלו - יאלץ להסתדר.
פעולת הסליחה משחררת אותנו - היא אינה פותרת אותו.
(עוד על סליחה אפשר לקרוא בספרנו הנשים שעיצבו עכביש שניתן לרכישה בלשונית "חנות" באתר כאן).
בעיניי, עשייה רוחנית היא לא רק תרגול של אסופת פרקטיקות - עשייה רוחנית היא היכולת שלנו לשנות את עצמנו. במקום הזה, הליכה קדימה היא הדבר האולטימטיבי, והליכה קדימה, לדעתי, מתאפשרת כאשר אנו נושמים עמוקות ומעזים לשחרר, מעזים לוותר, מעזים לא לגעת עוד ועוד במקום כואב, ובמקום זאת לגלות מקומות חדשים בחיינו בהם ישנה אהבה וישנו חיבוק, בהם ישנה תקווה ואולי יותר מהכל - ישנה אפשרות לאושר.
פעמים רבות בחיינו מגיעה אלינו הזדמנות לשנות את עצמינו.
זה בידיים שלנו האם נלך קדימה ונפרוש את הכנפיים הצבעוניות והמופלאות שלנו ונעוף, או נישאר בגולם העבר שלנו ורק נחלום על שאולי פעם יהיה טוב.
אני מאחל לכולנו הצלחה בלוותר - לא למען מישהו חיצוני - למען עצמינו.
אני אוהב אותך