הנהגה נשית, ארכיאולוגיה, ואני
בשבוע שעבר נשאלתי שאלה שהצריכה אותי לעשות סדר ברעיונות השונים שבתוכי. לעשות בהם סדר ולהיות ברור במטרות שלי ובעשייה שלי בעולם. הדבר הזה הביא אותי למקום מאוד טוב - לא גיליתי בתוכי דברים חדשים, רק האירגון הפנימי פתאום היה לי נעים.
מה קרה? - איזו דודה נחמדה שישבתי איתה לשיחה שבה חשפתי את האהבה והתשוקה שלי לאתרים ארכיאולוגיים, שאלה אותי כיצד אני מחובר לארכיאולוגיה ולמה אני מתעניין בה כל כך.
נשמתי עמוקות, ארגנתי את המחשבות והנה התשובה שנתתי לה:
אני רוצה לשנות את העולם.
אני חי בעבור השינוי הזה והשינוי שאני מבקש הוא: עולם מטריאכלי. עולם שבו הנשים הן המנהיגות.
בכל יום, כשאני מתעורר בבוקר, אני שואל את עצמי מה אעשה היום כדי להביא לשינוי הזה.
ורק להבהרה - אני לא רוצה איזון בהנהגת העולם בין גברים לנשים - אני רוצה עולם מטריאכלי - מונהג בשלמות על ידי נשים.
כיוון שההכשרה שלי היא שאמנית (למדתי בארה"ב אצל שבט הסניקה מסבטא טווילה ניטץ' של משפחת הזאבים כולל תעודת הוראה ואימוץ לשבט, למדתי עם אד-אומה מהמאיה במקסיקו, עם ויקטור סאנשס - תלמידו של קרלוס קסטנדה, באנגליה, ואף עבדתי עם שאמנים שחורים ולבנים ועם אנשי הזאב בסיביר), אני יודע שהתבונה והחכמה אינן נמצאות בעתיד אלא בעבר. המדע חושב שאנחנו כל הזמן הולכים ומחכימים, אולם החשיבה השבטית יודעת שהחכמה היא אצל הקדמוניות והקדמוניים ולכן חשוב להקשיב לשורשים ולאלה שהלכו בעולם הזה לפנינו.
כיוון שכך, אני אוהב ארכיאולוגיה ויותר מזה אני מרותק לתקופות הקדומות באמת - הכלכוליתית והניאולית (גם את הפרה-היסטוריה אני אוהב) - אלפי שנים לפני הספירה ולפני שמישהו העלה על דעתו להמציא דת ואלוהות.
בתקופות הללו הרוחניות הייתה אצל הנשים כמו גם ההנהגה והסמכות. העוצמה הייתה ברחם הבוראת ובשדיים המזינות והקדושה הייתה באדמה - בעץ, בסלע, בפלג, ברוח.
אנחנו רגילים לחשוב על עצמנו שבהתחלה היינו קופים על העצים ואחר כך פרצנו במלחמות דמים בעולמנו וכך היה מאז ומעולם, אולם ישנן עדויות רבות שמעידות על כך שבתקופה הקדומה - בזמן שהפולחן סבב את פריונה של אם האמהות האינסופית, אמא אדמה ונשים בכלל, בזמן שהעולם היה מטריאכלי... היה שלום. לא היו מלחמות והיה שפע ושגשוג שנחגגו בחיי היום יום של התרבויות השונות.
כן - כן - היה אחרת ואפשר שיהיה אחרת.
פוליטיקה ומסחר מעודדים מלחמה ומתחים - זה טוב לבעלי השררה וטוב לקופות ולבנקים.
לנו זה רע.
אני אוהב ארכיאולוגיה ואתרים ארכיאולוגיים כי ההכשרה השאמנית שלי, שמלמדת שהכל חי ולכל יש נשמה ותקשורת, לימדה אותי לגעת באבנים, באדמה ובסלע ולשמוע מהם את זכרונותיהם. לשמוע איך חיו פעם, איך היה כאשר האמנות הייתה צלמיות פריון ולא היה זכר לכלי מלחמה.
אני אוהב ארכיאולוגיה כי אולי משהו ממה שהיה יתגלה ויראה דרך אחרת, כי אפשר להידבק בניצנוצי הזכרונות הללו, כי מהעבר, מההסטוריה, מהשורשים, ניתן לשאוב השראה להפיכה לעץ הנותן פירות מתוקים של שפע ולא פירות מרים של טנקים, מלחמה ואלימות.
אז אני אוהב ארכיאולוגיה כי אני רוצה לשנות את העולם.
אז זו הייתה תשובתי לדודה הטובה שישבה והקשיבה ואפילו שעולמי הוא לא עולמה, היה בה חיוך והייתה בה הבנה.
ולי נהייה סדר בראש וידעתי מה לפני מה, ומה אחרי מה.
הבנתי יותר ומחדש את החשיבות של הספרים "ההסטוריה הנשית הנשכחת של ארץ ישראל" – הראשון והשני, שכתבתי במהלך שנים רבות כשאני אוסף רסיסי זכרונות במקומות שונים בארץ.
ללא ספק יש לנו היסטוריה כל כך מופלאה ומבורכת ואנו יכולות ויכולים לעשות בה שימוש כדי לדעת את עצמנו בצורה בהירה יותר וברורה יותר - לא תמיד היינו אנשי מלחמות - פעם ידענו שלום ושגשוג - פעם, כשהזקנות הנהיגו אותנו, ידענו שלווה.
והנפלא הוא שאנו עומדים בפני השיבה של התקופה הזו לעולמנו שוב.
כן- כן השינוי קורה ואנו בעיצומו - העולם הולך יותר ויותר לעבר הנהגה נשית - זה כבר לא שאלה של "האם?" כעת זו שאלה של "מתי?"
אני כותב על כך, אני מרצה על כך בארץ ובאירופה, אני מלמד את הדברים ויש עוד כמה פרוייקטים חדשים בדרך כדי להביא את הדברים לאנשים נוספים מכיוונים חדשים - יש למה לחכות מאיתנו באומטה...
אני אוהב אותך
