מורתי החדשה הצרפתיה
ממש השבוע, האמא האדירה של כולנו, בירכה אותי במפגש עם אישה שיש לה הרבה מה להגיד.
היא עלתה לארץ מצרפת לפני 30 שנים והיא מדברת עברית פשוטה מאוד במבטא צרפתי כבד.
היא מלאה בצחוק ובהומור ובהרבה מאוד דעות.
בתוך שלל הדעות שלחלקן אני שמח להסכים ולחלקן אין לי מושג מה עונים מלבד חיוך וידיעה שכאן אין לנו כל סיכוי להסכמה או לשיחה שתגמר בנועם ולכן לא חייבים להתחיל אותה אפילו, היא שיתפה את דעתה הנחרצת בעניין החיים:
"חיים רק פעם אחת ולכן צריך להנות!"
ומה זה אומר להנות בעבורה?
זה אומר צלעות כבש, זה אומר גבינות איכותיות עם ריח (כאלה שגם בימי הטריפה הגדולה ביותר שלי לא הייתי יכול להתקרב אליהן מפעת האב"כיות שלהן), זה אומר מוסיקה רועשת, בתי קפה עם עוגות שמנת לצד החברות, זה אומר אנטי מכוון וכמעט אלים פיזית לכל רעיון של טבעונות, זה אומר טונה וסלמון במיונז וגיכוך אל כל מי שמנסה "למכור" רעיונות מוזרים כמו המנעות מגלוטן והתעמלות בשיטת פלדנקרייז (ואגב יש לי מורה מופלאה לפלדנרקייז אליה אני מגיע פעם בשבוע וזה מסדר לי הרבה מאוד בחיים - אז מי שרוצה המלצה, דברו איתי).
הדעה הזו היא אחד מהדברים שרק חייכתי לכיוונו.
ברור שהיא נחושה ותקועה בדעתה ומילים רק יביאו מלחמה.
אני תקווה שאם דרכנו תמשך ביחד, אולי משהו מהעולם שלי יראה לה מספיק מעניין עד שאולי היא תיפתח לרעיונות אחרים ואולי, אולי, אולי, אולי אפילו תשנה משהו מעמדותיה הכל כך מבוצרות.
כשנפרדנו והיה לי מעט שקט (לידה אין הרבה ממנו) להיות עם הדברים פתאום שאלתי את עצמי את השאלה הבאה:
נגיד שבאמת חיים רק פעם אחת - דבר שאני לגמרי יודע שהוא לא נכון (הזכרונות שלי מחיי הקודמים שלי ומחיים של אחרים מונעים ממני כל גישה לדעה כל כך מקטינה ושלדעתי היא מאוד ארכאית) - אבל נגיד שזה באמת כך - נגיד שחיים רק פעם אחת - איך אני רוצה לחיות את החיים האלה? איך אני אהנה בהם? איזו מורשת אני רוצה להותיר אחריי? - אם אני חי רק עכשיו - איך אני רוצה לחיות?
ואז ידעתי:
אני רוצה לחיות באהבה.
אני רוצה לחיות בחיבוק.
אני רוצה לחיות בדרך שתפזר חיוכים סביב.
אני רוצה לחיות בנעימות ולפזר זהרורי נעימות ואורות נעימים סביבי.
אם אני חי רק פעם אחת - אני רוצה לחיות אהבה.
אם אני חי רק פעם אחת לא תהיינה לי הזדמנויות אחרות לחיות אחרת - רק פעם אחת.
ואז - האם כל מה שחשוב לי זה בית קפה מפונפן?
האם אני כל כך במרכז האירוע ולא איכפת לי דבר מלבד עצמי?
אם אני חי רק פעם אחת ואחר כך אגמר - אם יש לי רק הזדמנות אחת לעשות משהו - האם "כי זה טעים לי" הוא הקוד שאחריו אני הולך?
בעבורי ממש לא.
אם יש לי רק הזדמנות אחת להיות פה - אני רוצה לנצל אותה עד תום לאהבה - לזריחה של חמלה ושלום ונעימות בעולם - בין גברים לנשים, בין ילדים למסגרות החינוך, בין זקנות לגוף שלהן, בין אנשים לבעלי חיים ולאמא אדמה בעצמה, בינינו לבין הים המזדהם, בכלל - אני רוצה לעשות משהו ערכי עם ההזדמנות האחת שניתנה לי בנדיבות כה רבה מאמא אדמה.
מובן שאין לי כל עניין לדבר עם הצרפתיה שאמא שלחה אל תוך המציאות שלי - צרפתיה שהיא בעצם סוג של מורה שבאה אליי כדי שאבחן את רצונותיי העמוקים ביותר.
יש לה את חייה והיא לא ביקשה את הדרכתי אל תוכם.
מה שברור לי הוא דבר אחד - החיים הם הזדמנות.
בין אם אנחנו חיים רק פעם אחת ואחר כך נעלמים אל תוך האבק הנסחף לעד בינות לכוכבים, או בין אם אנחנו נולדים שוב ושוב ושוב אל גופים שונים בבריאה - אם כך או אם כך - חיי שלי יהיו חיים ערכיים ושאינם שמים רק את הנאותיי במרכז העולם.
לי מתאים להיות איש ערכי שערכיו מסתכלים גם סביבו ואיכפתיים גם כלפי חוץ.
לי איכפת מהחיות וסבלן.
לי איכפת מהפחד של הנשים ללכת לבד בחוץ בלילה.
לי איכפת משקיות נילון שמזהמות לנו את אמא אדמה.
לי איכפת ולכן אני עושה את שאני יכול כדי לעשות אחרת, לחנך, לרפא, לחבק ולתת דוגמה אישית סביבי.
יש לי הודיה רבה למורה החדשה שלי שחידדה דבר שהיה לי כבר בפנים ואילו עכשיו הוא בהיר כקריסטל הנוצץ בשמש - אני רוצה חיים ערכים ולא חיי נהנתנות. אני לא נגד הנאה ואף עושה רבות כדי לחוות אותה אולם זה לא הציר סביבו אני מסתובב וזה לא המרכז של הוויתי. לשמחתי כשאני חי את ערכיי - ההנאה באה להיות איתי שם וזה נהדר.
אני תקווה שאמא תעזור לי להיות דוגמה אישית מספיק טובה עד שגם אחרות ואחרים יבחרו בנתיב הזה.
אני אוהב אותך
