top of page
logo of umata

מרכז הכשרה למציאת נתיב הנשמה, להולכים בדרכי אמא אדמה לפי המסורת השאמנית והדרכים העתיקות

מסורת עתיקה ונשכחת מלמדת שבנַגַה-מוּ (למוריה), אלה שלא הצליחו למצוא את נתיב נשמתם, יצאו במסע למערה המקודשת בה חיו פרפרים זורחים בכחול. במערה נערך טקס אורות וצללים. ובסיום הטקס, נתיב הנשמה הפך לידוע ואפשר היה לחיות אותו. שמה של המערה : אוּמַטַה

שזוכרים זה אחרת


כשזוכרים זה אחרת. כשזוכרים שגלידה נמסה די מהר - לא מתעכבים באכילה שלה. מתרכזים בליקוק ובטעם ודואגים להניח דברים אחרים בצד ולתת את הקדימות לשלגון. גלידה זה לא כמו כריך שאפשר לתת בו כמה נגיסות ולארוז אותו לאחר כך - גלידה נמסה ונעלמת. כשזוכרים שבחורף אין הרבה מים חמים - לא משחקים בברווזים במקלחת, אלא ממצים את הזמן בו המים החמים ישנם, נהנים מהם ועושים מקלחת יותר אינטנסיבית. מקלחת בחורף זה לא כמו משחק מונופול שאפשר להאריך בו עוד ועוד ועוד ועוד - המים החמים נגמרים וזהו זה. כשזוכרים יש מימד של פרספקטיבה עמוקה יותר ורחוקה יותר לגבי כל חוויה ואפשר לתת לה את מידת הדחיפות או הקדימות בסדרי העדיפויות לפי מה שנכון.

אני זוכר את החיים.


זוכר אותם מספיק כדי לדעת שתקופת החיים האנושית על הפנים של אמא אדמה היא מאוד מאוד קצרה. זוכר אותם מספיק כדי לדעת שהבריאה שלנו ענקית ביותר ויש הרבה מקומות אליהם אנחנו נולדים - הרבה מאוד מאוד. אני זוכר את החיים מספיק כדי לדעת שכמות הבחירות, התיכנונים, הטעויות והכוונות שנדרשות כדי שנפגוש את אותו אחד או אותה אחת שהביחד שלנו איתו/ה מוקף תמיד בנגוהות ובאורות מופלאים (זו/ה שאהבה עמוקה, אמיתית, נחמדה ונעימה היא הדבר שמגדיר את הביחד שלנו) - היא אינסופית כמעט.... והסיכויים הם מזעריים למפגש. אני זוכר את החיים מספיק כדי לדעת שאם מצאנו אהבה שחודרת אל תוך הלב והנשמה - זה ממש כמו שלגון. זה מתוק וטעים, זה מקרר ביום של חמסין ועושה נעים, זה פינוק מופלא, וזה נמס ונעלם במהירות לא תאומן. אני זוכר את החיים מספיק כדי לדעת לשים את האהבה הזו בסדרי עדיפויות מאוד מאוד מאוד גבוהים. הרבה מעל: "הייתי עייף אז לא באתי" , "הייתה לי עבודה אז ויתרתי על הפגישה" , "הוא לא התקשר אז גם אני לא" "יש עוד הרבה זמן - ניתן לה להתאמץ" , "אני לא מוכן לכזה דבר עדיין", "יש לנו חיים שלמים עוד לחיות ביחד", ואני בטוח שכולנו מכירות/ים עוד משפטים דומים שהם מאוד נכונים ואמיתיים ושנותנים לגלידה לנזול בין הידיים שלנו ולהעלם מתוך החיים הקצרים כל כך... ואחר כך משפטים אלה הם המנגינה למחול החרטה-געגוע-כאב לב שלנו. אני זוכר את החיים מספיק כדי שאלה שאני אוהב יקבלו קדימות מעבר לכל דמיון. אני זוכר את החיים מספיק כדי להתאמץ מאוד בשביל אלה שאני אוהב. אני זוכר את החיים מספיק כדי לנסות וללמד אותם גם. אני זוכר את החיים מספיק כדי לאהוב. אני אוהב אותך.

בלוגים אחרונים

bottom of page